מאת מיכל וינס, מרצה לעריכת וידאו במנטור וכותבת הספר בעברית אודות עריכת וידאו בתוכנת פרימייר (בהוצאת מנטור)

במאמר הקודם סקרתי סיווגים של ז’אנרים שונים בקולנוע/טלוויזיה, והגדרתי מאפייני מפתח שעל פיהם ניתן לבחון כיצד יצירה משתלבת בז’אנר שלה. מאמר זה יתייחס לחוקי ז’אנר מרכזי ואהוב עלי במיוחד – ז’אנר מתח (או מותחן). אסקור כיצד באים לידי ביטוי אספקטים ויזואליים ונרטיבים בז’אנר זה, ואתייחס גם לעריכה.

ובכן, ז’אנר מתח מבוסס קודם כל על נרטיב. היצ׳קוק (אחד המאסטרים הגדולים בז’אנר) הגדיר  זאת בצורה הבאה: הצופה חש מתח מהתפתחות העלילה בכיוונים שמרמזים מראש על משהו רע שעומד לקרות. המתח נגרם עקב הפרספקטיבה החיצונית-העליונה של הצופה, ובעוד הוא יודע מראש מעט יותר מהדמויות על מה שעומד לקרות – בה בעת הינו חסר אונים לשנות משהו בהתרחשות הצפויה. בנוסף להגדרה מצוינת זו, ישנו גם אלמנט של חוסר וודאות לגבי המשך האירועים מרגע בו תתגלגל העלילה בכיוונים המאיימים.

כדי ליצור מתח, הדמויות יהיו לרוב דמויות יום-יומיות שניתן להזדהות איתן, ולרוב’ הסיטואציות אליהן יקלעו הדמויות תהינה ריאליסטיות ואמינות – אחרת ישבר המתח במהירות. סרט מתח טוב, כזה שמשאיר את הצופה ״על קצה הכסא״, הוא כזה בו לכל אורכו הציפיה להשתלשלות האירועים נשברת שוב ושוב באופן מפתיע, אך עדיין הדמות הראשית נתונה בסיכון כלשהו כמעט עד הסוף (עם הפוגות קלות). בנוסף, רמת הסיכון של הדמות צריכה לעלות ככל שהעלילה מתקדמת לקראת שיא גבוה במיוחד.

אספקטים ויזואלים בזאנר זה:
סגנון צילום – במותחן מקובל למצוא זוויות צילום אלכסוניות ומעט לא שגרתיות, מאחר ונקודות מבט שכאלה יוצרות אי-נוחות אצל הצופה. בנוסף, מקובל לצלם חלקי מפתח בעלילה מנקודת מבטן של הדמויות הראשיות מאחר וזו דרך מצוינת לגרום למתח אצל הצופה. בה בעת, ישחק העורך פעמים רבות בין נקודת מבט חיצונית על האירועים לבין נקודת מבטה של הדמות – ובדרך זו יקבל הצופה מחד את עמדת ״המשקיף חסר האונים״, ומאידך – את עמדת הדמות הראשית. גדלי הפריים ינועו על כל סקאלת הגדלים -מתקריב קיצוני על פרטים קטנים ועד לתצפית מרוחקת על איזור ההתרחשות. גם תנועות המצלמה ינועו על הסקאלה כולה מאחר וקשה למצוא סרט מתח שאינו כולל גם קטעי פעולה או דרמה – לפיכך יהיו סצנות בהן המצלמה תהיה סטטית יחסית והתנועות יהיו קלות, אבל יתכנו בהחלט קטעים של מצלמת-כתף הנעה בתזזיתיות בתוך הסרט.

קצב – לרוב, במותחנים הקצב הולך ומתגבר ככל שהסרט מתקדם, אך לעיתים קרובות, דווקא משום כך, יבחר העורך להאט במיוחד רגעי מפתח בכדי למתוח עוד יותר את הצופה (הכוונה להילוך איטי ולא לקצב עלילתי). לרוב יתרכז הסרט במספר מצומצם של דמויות ראשיות, אך מקובל למצוא במותחן הרבה דמויות משנה שישפיעו על תפניות בלתי צפויות בעלילה. הכוריאוגרפיה העריכתית תנוע בין רגעים רגועים לבין קטעי פעולה וחיתוכים מהירים במיוחד.

צבע – במותחנים מקובלים מאוד תיקוני אווירה הצובעים את הסרט בגוון שולט מסוים. נהוגה במיוחד פלטת צבעים קרים, וכמו כן מקובל גם ״להחשיך״ משמעותית את הסרט בשלב תיקון האווירה בעריכה. עם זאת, ניתן גם למצוא לא מעט מותחנים בעלי גוון חם – לרוב בהתאם לעלילה בהקשר של מקום ההתרחשות הראשי או של הדמות הראשית בסרט.

סאונד – במותחן יהיה דגש מיוחד על מוזיקה מאיימת שיוצרת אי נוחות, ואותו מוטיב מוזיקלי מלחיץ יחזור לאורכו של הסרט בעוצמת ווליום משתנה, בהתאם לעלילה.
בנוסף, לאפקטים קוליים יהיה תפקיד מרכזי בסרט, בעיקר בכדי להטמיע את הצופה בעולמה של הדמות הראשית ובמה שעובר עליה. עוצמת הקול הכללית עשויה ״להקפיץ״ את הצופה בכוונה בקטעי מפתח מבהילים, והיא תנוע בין קטעים שקטים יחסית לבין קטעים רועשים ביותר – הכל כדי להעצים את אפקט המתח שחש הצופה. לא מקובל להשתמש בקריינות בז’אנר זה, אבל ניתן למצוא אותה פה ושם בתתי-ז’אנר (כגון מותחן פעולה, מותחן אימה וכו׳).

מאחר והנרטיב ינסה לעשות שימוש בסיטואציות שקל להזדהות איתן, למאפיינים הסגנוניים תפקיד מפתח בהפיכת היצירה לאפקטיבית, והעריכה חייבת להיות ״מהודקת״ במיוחד.
מותחנים מופיעים בהרבה תתי-ז’אנר ולפיכך ניתן למצוא בהם גם מאפיינים אחרים, אך המאפיינים הבסיסיים שהוזכרו אמורים להופיע גם הם. במאמר הבא אסקור חוקי ז’אנר ראשי אחר. בינתים נשמור על המתח.

כתב אורי פלג, מרצה בקורס פוטושופ לצלמים במנטור, מעצב לדפוס ולמובייל

צילום בני אדם בסביבת המגורים/עבודה שלהם דורש מאיתנו, הצלמים, להיות נוכחים. אין ספק שזהו אחד האתגרים הגדולים של צלם רחוב: למצוא את עצמו כחלק מהמארג החברתי, כאדם ולא רק כמתעד דרך העדשה.
הצלם המפתיע. רבות נאמר על שיטות הצילום ברחוב – יש צלמים ‘חצופים’ אשר מבחינתם צילום רחוב צריך להיות מפתיע, ללא פחד מהקהל ותגובתו. אחד כזה הוא Bruce Gilden, אשר מצלם בהפתעה, בקרבה מאוד גדולה לאוביקט המצולם, בניסיון לתעד את האנשים ללא כל ‘מסכה’. הצילום שלו, כפי שמשתקף בכתבות מצולמות, הוא אגרסיבי מאוד. הוא שולף את המצלמה (והפלאש) לרגע אחד ומגיע לתוצאות מאוד דרמטיות בזכות זה. נדמה כי דרך זו מצריכה מהצלם ‘חוצפה’ רבה ותחושת ביטחון במצולמים מבלי להכיר אותם. הנה שתי דוגמאות:

צילום: ברוס גילדן

והנה הוא בעצמו:

מידע נוסף על גילדן –  MagnumPhotos.com.
כתבה מומלצת לצפיה על Bruce Gilden

ברור ששיטה זו לא מתאימה לכל צלם, מתחיל או מקצוען. נדרשת פה מידה של תעוזה ואומץ וגם קצת להיות חסרי בושה כדי להפיק צילומים טובים ומעניינים.
הצלם השוהה. לכל מי ששיטה זו פחות קוסמת, תמיד אפשר להשתמש במתודה הפשוטה יותר שדורשת פחות ‘חוצפה’ – לוותר על מימד ההפתעה כפי שראינו פה, לשהות בשטח מוגדר ומסויים זמן משמעותי, להטמע בו, להפוך להיות חלק מהרחוב, כך שלאחר זמן מסויים הציבור לא ירגיש מאויים מהנוכחות שלנו כצלמים ובעיקר לא ירגיש מאויים מהמצלמה. עבור צילום באופן זה יש להערך לזמן שהייה ארוך, לשוחח עם אנשים, לחייך, בשלב הראשון לא לצלם כלל, ליצור אינטראקציה עם האנשים לא דרך הצילום אלא דרך דיבור (לדוגמה, אם אתם בשוק, קנו משהו). טיפ חשוב: כדאי לא לחבר על המצלמה עדשה גדולה ומאיימת. הכי חשוב בצילום מסוג כזה, זה להפוך להיות חלק מהסביבה.
בשלב בו הפכנו להיות חלק מהסביבה ולא זרים מוחלטים, הציבור יהיה סלחן יותר לנוכחות המצלמה. זה השלב בו כבר אפשר להרגיש בנוח לצלם את האנשים שמכירים אותנו, שחייכנו אליהם כבר במהלך היום ואף כדאי, מדי פעם, ולהפוך אותם לשותפים במובן מסוים לתהליך הצילום – להראות צילומים שצילמתם, לבקש אולי כתובת מייל כדי לשלוח את התמונות ולתת תחושה שאתם לא חודרים לפרטיות של המצולמים אלא מערבים אותם בצילום.
הצלם המשוטט. שיטה זו אינה מתאימה ל’צלם המשוטט’, זה שמטייל בין רחובות ואין לו סבלנות לעצור במקום אחד לאורך זמן. ההבדל בשני מצבי הצילום הוא הסיכוי שלנו להטמע בשטח ולהפוך להיות חלק ממנו.
הטקטיקה של ה’צלם המשוטט’ צריכה להוביל אותו ממש כמו לביאה לקראת הצייד – הוא חייב להתבונן, לחפש היכן יהיה פוטנציאל לצילום מעניין. המשוטט חייב לעצור מתישהו כדי לממש את הפוטנציאל מהסביבה המצולמת. נסו פעם לטייל באזור מוגדר בעיר ולנסות לסמן איפה יש פוטנציאל צילומי גדול, לחזור לשם ולשהות לזמן מה. אתם תגלו שהשילוב של שתי הגישות הללו יביאו אתכם לפוטנציאל צילומי גבוהה יותר מאשר לזוז כל הזמן.
להיות קרוב. רוברט קאפה אמר: “…אם הצילומים שלך לא מספיק טובים, אז אתה לא מספיק קרוב…”. כצלם, חשוב תמיד להיות קרוב למושא הצילום, לא להתחבא מאחורי קיר כמו צלף אלא להיות חלק מהסיטואציה המצולמת. זה קשה ולוקח זמן לתרגל ולצבור ביטחון כדי לצלם כך בצורה טובה, אבל כשזה קורה, הצילומים שלכם יהפכו להיות מעניינים הרבה יותר.
אחד מאבות הצילום בצורה זו הוא Henri Cartier-Bressons שהלך לעולמו בשנת 2004. הוא תבע את המושג ‘הרגע המכריע’ (decisive moment) – ההבנה כי יש רגע אחד שהוא חלקיק של שניה שבו מתרחש פלא ועניין, אבסורד או מהות של עניין צילומי, ואם הצלם מצליח לתפוס את הרגע הזה בצילום, אז הצילום הוא בעל פוטנציאל גבוה להיות צילום טוב/מרתק/מעניין. צילומיו נראים לעיתים מבויימים אך כדאי לציין שהוא צלם של הרגע ועבד ככזה בכל הצילומי רחוב שלו, כמה דוגמאות:

צילום: Henri Cartier-Bressons

צלם מרתק שמצלם ברוח זו Elliott Erwitt. הנה כמה דוגמאות לצילומיו:

צילום: Elliott Erwitt

אחד הצלמים הבולטים בארץ בתחום צילום הרחוב והצילום בכלל הוא אלכס ליבק, שצילומי ההתרחשות שלו הם תמיד מסקרנים, בעלי אבסורד מסוים וכמעט תמיד מעלים חיוך. מי שמסתובב בתל אביב הרבה, יכול לראות אותו לא פעם מסתובב עם מצלמה (לא גדולה בכלל) על צווארו, מחפש את העיניין ואת הסיפור בכל פינה.
הנה דוגמה מאפיינת לצילומיו:

צילום: אלכס ליבק

לסיכום, צילום הרחוב דורש מאיתנו תעוזה וביטחון מצד אחד, הוא דורש מאיתנו יכולת תקשורת עם אנשי הרחוב והעוברים ושבים וגם דורש מאיתנו זיהוי פוטנציאל צילומי מקדים.
והנה עשרה טיפים (ועוד אחד) לצילום רחוב:
•    בואו עם מינימום של ציוד כאשר את העדשות הכבדות והארוכות תשאירו מאחור, תשארו עם עדשות רחבות או FIX  כמו 50 מ”מ.
•    תגדירו לכם מראש את איזור הסיבוב שלכם. ככה תוכלו להתמקד בהתרחשויות רלונטיות.
•    התחברו עם האנשים, על תרימו את המצלמה ברגע הראשון. נסו לחייך ולתקשר לפני שהמצלמה הופכת למרכז העשייה, אנשים לעיתים מפחדים מהמצלמה.
•    שהו זמן ממושך במקום בעל הפוטנציאל הגדול יותר בעיניכם – זה יכול להיות מקום עם הרבה אנשים, או התרחשות מעניינת שבחיבור למשהו נוסף יהפוך לנושא צילום מעניין
•    חפשו אבסורדים או מצבים ייחודיים שיכולים להתקיים, אלה יוכלו להפוך את הצילום מבאנלי למפתיע.
•    שימו לב לרקע הצילום והצבעוניות המשלימה.
•    תיהיו אמיצים, תתקרבו למושא הצילום (אל תשכחו אתם עם עדשת 50 מ”מ)
•    חפשו זוויות מפתיעות, אל תצלמו רק בגובה העיניים, תתאמצו, כדאי להתכופף מי שיכול!
•    נסו לצאת לצלם עם עוד מישהו זה יאפשר לכם להתבונן גם דרך העיניים שלו וללמוד מכך.
•    שימו לב למהירות ההתרחשות ברחוב והקפידו לצלם בחשיפה נכונה בהתאם להתרחשות.
•    נסו לקבוע בתחילת יום הצילום נתונים קבועים, כמו רגישות לאור ואיזון לובן, כדי שבזמן הצילום תוכלו להתרכז בהתרחשות ולא בהגדרות.
יאללה, לכו לצלם!

אילוסטרייטור היא יד ימינו של כל מעצב שנזקק לאיורים וקטוריים (וביננו – מי לא). באמצעות התוכנה אנו בונים לוגו מורכב, מציירים ציורים ראליסטים, מעצבים עבור אינטרנט ועוד. כדי להכיר טוב יותר את התוכנה, אספנו עבורכם טיפים שיקלו וייעלו את העבודה ויעזרו לכם לעבוד בה בצורה מקצועית.

הצגת ידיות של מספר נקודות

פקודת Show handles for multiple selected anchor points מאפשרת בחירת עצם מעוגל וגישה לכל הידיות של הנקודות המרכיבות אותו – בו-זמנית. כך, כאשר עורכים ידיות של נקודה אחת, רואים כיצד השינוי משפיע על שער הנקודות.
כדי להפעיל אפשרות זו:
1. בחרו בכלי העיגול וציירו עיגול (או אליפסה)
2. בחרו בכלי החץ הלבן (Direct Selection Tool) ועיברו איתו מעל העיגול שייצרתם.
3. שימו לב לחלון Control (נמצא מעל משטח העבודה), הוא מציג כעת את נתוני הנקודות המרכיבות את העיגול.
בחלק הידיות (Handles), הכפתור השמאלי מציג את הידיות ואילו הכפתור הימני מסתיר אותן.
4. הקליקו על הכפתור הימני ועיברו שוב מעל הצורה – שימו לב שרק הנקודות מעליהן עברתם מציגות את הידיות.
5. ליחצו על הכפתור השמאלי ועיברו שוב מעל הצורה. עכשיו מוצגות גם הידיות האחרות.
העדפות הידיות שלך ישארו כפי שהגדרת אותן עד שתשנה אותן שוב.

פרופיל למסמך חדש

כל פעם שאתם יוצרים מסמך חדש באילוסטרייטור, אתם יכולים לבחור באיזה פרופיל הוא ייווצר – עבור דפוס, אינטרנט, וידאו ועוד. למה חשוב לבחור פרופיל מתאים?
ובכן, לכל פרופיל יש את היחודיות שלו – יחידות מידה, מודל צבע, גודל ברירת מחדל ועוד.
לדוגמה, אם ברצונך ליצור מסמך שמטרתו הסופית היא לאינטרנט, בחירת בפרופיל Print יוצרת מסמך שיחידות המידה שלו הן מילימטרים ומודל הצבע שלו הוא CMYK. שתי הבחירות האלו אינן נכונות לאינטרנט ואף עלולות להטעות אתכם. גם מקרה הפוך (מסמך עבור דפוס יפתח כמסמך עבור האינטרנט) ייצור לכם בעיות בהמשך.
כאשר אתם יוצרים מסמך חדש אתם יכולים לשנות את הגודל שלו (אם אין אחד מתאים בתפריט ברירת המחדל).
ומה אם אתם רוצים לשנות את הפרופיל במהלך העבודה, או רוצים ליצור עותק של המסמך בפרופיל אחר? ובכן, את פרופיל הצבע תוכלו לשנות בתפריט File באמצעות הפקודה Document Color Mode. תוכלו לבחור בין מודל צבע CMYK או RGB. שימו לב שיחידות המידה של הסרגלים לא ישתנו וישארו בהתאם לפרופיל שבחרתם.

מה יציג חלון Control

כאמור, חלון Control נמצא בראש המסך (אלא אם גררתם אותו לנקודה אחרת). תכולת החלון משתנה בהתאם לאובייקט אותו סימנתם או הכלי בו בחרתם. לדוגמה, אם תבחרו בכלי המלל, החלון יציג מאפייני מלל שונים, כמו רשימת הפונטים, גודל המלל וצבעו ועוד.
אם אתה מוצא שמספר הפקודות הזמינות מעט מוגזם, אתה יכול לערוך את החלון כך שיתאים לצרכים שלך. כדי לעשות זאת, לחץ על הכפתור בפינה הימנית-עליונה של החלון. מהתפריט שנפתח, בטל את הסימון לכל הפקודות שאין בהן צורך באותו יום.
ניתן גם לשנות את הפקודות בחלון, כך שיעבדו בצורה האופטימלית בפרויקטים שונים. לדוגמה, אם אתם עובדים על איור המיועד לדפוס שלא יהיה בו מלל או Flash, אפשר להשבית את התכונות האלו בתפריט Options, לשמור את אפשרויות החלון כחלק מסביבת עבודה חדשה (Window > Workspace > New Workspace) ולהשתמש בסביבת העבודה הזו בפרויקטים דומים.

חלון יישור העצמים הוא אחד החלונות החשובים ביותר באילוסטרייטור (ובכלל עבור כל מי שמעצב, ללא קשר לתוכנה בה הוא עובד). החלון מאפשר ליישר בין עצמים על הציר האופקי והאנכי, לפזר ולרווח בין עצמים וגם… ליישר נקודות.

שימוש בחלון יישור העצמים

חלון Align באילוסטרייטור הוא אחד החלונות היותר חכמים בתוכנה.
החלון מאפשר ליישר עצמים ביחס לעצמים אחרים שסומנו, ליצור רווחים שווים בעצמים שסומנו וגם ליישר עצמים אל גבולות מסמך העבודה בו אתם עובדים.
1. ראשית, כדי לראות את כל אפשרויות החלון, הקליקו על זוג המשולשים שמשמאל לשם החלון.
2. בתחתית החלון מימין, תוכלו לבחור יחסית למה העצמים שבחרתם יישורו. סמנו יותר מעצם אחד וליחצו על הדמות של Align to.
3. מהתפריט בחרו בין שלוש האפשרויות: יישר לבחירה (Align to Selection), יישר לאובייקט מפתח (Align to Key Object), יישר למשטח עבודה (Align to Artboard).

אובייקט מפתח

מהוא אובייקט מפתח? זהו אובייקט שלפיו יתישרו שאר האובייקטים, ללא קשר לגודלו או מיקומו. לדוגמה, יש לכם שלושה עצמים, אתם מסמנים את העצם השמאלי מהם כאובייקט מפתח ובוחרים יישור למרכז – שני העצמים האחרים ייושרו למרכז אובייקט המפתח (כלומר, יזוזו שמאלה). איך מסמנים אובייקט מפתח?

4. בחר את כל העצמים שברצונך שיתיישרו לפי אובייקט מפתח. אפשר לעשות זאת בקלות על ידי בחירת כלי החץ השחור (Selection Tool) ומעבר מעל לכל הצורות תוך כדי לחיצה על העכבר.
5. ליחצו על העצם שיהווה אובייקט מפתח. שימו לב שהמסגרת שלו מודגשת.
6. כעת ליחצו על אפשרות היישור הרצויה.
שימו לב שכל העצמים, למעט אובייקט המפתח, זזו והתישרו לפיו.

פיזור עצמים וריווח שווה בין עצמים

לא פעם אנחנו רוצים לפזר (Distribute Objecs) בין עצמים (לפחות שלושה) באופן שווה. פיזור העצמים מתבצע בין נקודות המרכז של העצמים. כלומר, יתכן והרווח בין העצמים לא יהיה זהה, אבל המרחק בין נקודת המרכז של עצם אחד לעצם השני ומהשני לשלישי – יהיה זהה.
אם מה שאתם רוצים הוא ליצור רווח זהה בין העצמים, אפשרויות Distribute Spaces היא האפשרות המתאימה (נמצאת בתחתית החלון). במקרה זה, הפיזור הוא מנקודת קצה של כל צורה אל נקודה הקצה הקרובה של העצם הבא. לדגומה, אם אתם מפזרים עצמים על הציר האופקי, הרווח יהיה בין הנקודה הימנית ביותר של צורה א’ לנקודה השמאלית ביותר של צורה ב’. פה המקום שתוכלו להגדיר את הרווח הרצוי בין כל אחד:
1. סמנו שתי צורות (לפחות)
2. הגדירו אחת מהצורות כאובייקט מפתח
3. כעת ניתן להכניס ערך בשדה המלל שלצד אפשרות הפיזור האופקית.
4. הקליקו על אופן הפיזור הרצוי.
שימו לב שבמידה והערך קטן מהרווח הנוכחי, הצורות “יצמצמו פערים” בהתאם למיקום אובייקט המפתח.

יישור נקודות

זו אחת התכונות האהובות ביותר על כל מי שעובד באילוסטרייטור – האפשרות לסמן שתי נקודות ויותר וליישר אותן אחת אל השנייה. זה נפלא כאשר רוצים להשוות אורך של קו, זה מעולה כשצריכים ששתי נקודות יהיו באותו גובה. בקיצור – אפשרות משובחת.
1. כדי ליישר נקודות, בחרו אותן באמצעות כלי החץ הלבן (Direct Selection tool).
2. פתחו את חלון Align והקליקו על כפתור היישור המתאים.
לדוגמה, כדי שכל הנקודות שנבחרו יתישרו לנקודה השמאלית ביותר שבחרת, הקליקו על הכפתור השמאלי בחלק Align Anchor Points בחלון.
3. ניתן לשלב בין כפתורי היישור. לדוגמה, בחרו באמצעות החץ הלבן את נקודות הקצה של שני מסלולים נפרדים אז הקליקו על Horizontal Align Center ועל Vertical Align Center. כעת שתי הנקודות ממוקמות אחת על השניה במדוייק.

אין אחד שעובד בתחום העיצוב/צילום/וידאו/בניית אתרים שאינו עובד, בצורה כזו או אחרת, בתוכנת פוטושופ. למעשה, התוכנה כל כך פופולארית, שהיא הפכה למושג לעיבוד תמונה. היות ולא כולנו מכירים את התוכנה על בוריה, הנה שני טיפים (ראשונים) לעבודה יעילה בתוכנה.

איפוס פונט

הנה עובדה – פוטושופ זוכרת את ההגדרות האחרונות בהן השתמשם כאשר הקלדתם – פונט, גודל וכדומה.
פתחתם מסמך חדש, התחלתם להקליד והנה קיבלתם מלל עם אותן הגדרות כמו במסמך בו הקלדתם בפעם האחרונה.
במידה ואתם רוצים להשתמש שוב באותן הגדרות, תכונה זו היא מבורכת. לעומת זאת, אם אתם רוצים משהו שונה לגמרי, תכונה זו יכולה להעיק.
כדי לאפס את הגדרות הפונט:
1. פתחו את חלון Characters
2. בחרו מתפריט החלון את האפשרות Reset Characters.
ועכשיו אפשר לפתוח דף חדש.

שימוש בשכבות עריכה (Adjustment Layers)

כל משתמש פוטושופ מכיר את היתרונות בעבודה בשכבות – אפשר להזיז כל שכבה בנפרד, בלי לפגוע באלמנטים אחרים בתמונה ובעיקר – בלי לבחור חלקים מהתמונה רק כדי לשנות להם את הגודל או הצבע. במילים אחרות, נסו לעבוד בלי שכבות ותמבינו מהר מאד כמה הן חשובות.
שכבות עריכה (Adjustment Layers) הגיעו מספר גרסאות אחרי השכבות עצמן. שכבות אלו מאפשרות לנו לשנות ציבעוניות של שכבה בודדת, בלי לפגוע בתוכן המקורי שלה. מיחקו את השכבה וכל מה שעשיתם בשעה האחרונה היה כלא היה.
את שכבות העריכה ניתן למצוא בתחתית חלון השכבות. לחיצה על דמות העיגול שחציו שחור-חציו לבן, מציגה את רשימת סוגי שכבות העריכה.
בחירה באחת מהאפשרויות מוסיפה שכבה + מסיכה מעלה השכבה המסומנת כעת. כל מה שנשאר הוא לשנות את הערכים המתאימים כדי לשנות את הצבעוניות הנוכחית לצבעוניות הרצויה. זהו, אין כבר שום צורך לשכפל שכבות כדי שיהיה לנו לאן לחזור.
יתרונות נוספים בשכבת עריכה:
1. ניתן להוסיף לאותה שכבה מספר שכבות עריכה
2. ניתן להסתיר שכבת עריכה (כך שלא תשפיע על צבעוניות השכבה) מבלי להסיר אותה
3. ניתן “לצייר” על המסיכה של שכבת העריכה (בדיוק כמו ציור על מסיכה רגילה) וכך לגרום לה להשפיע רק על חלק מהשכבה שתחתיה
4. שכבת עריכה אינה מוסיפה משקל לקובץ
5. שינוי סדר שכבות העריכה משפיע על צבעוניות התמונה
6. ניתן לקובע את מידת האטימות (Opacity) של השכבה כמו גם את שיטת השילוב שלו

כתב לירן טביב, מרכז לימודי אפטר אפקטס במנטור ומכותבי ספר אפטר אפקטס בהוצאת מנטור
הרבה מאוד זמן צריך להשקיע בתוכנה בכדי ליצור אנימציה משכנעת. יצירת קיפריימים, עריכתם, תיקונים, שיפורים, תיקונים ועוד תיקונים, לרוב אלו יהיו השלבים שיגזלו הרבה זמן.
עבודה מאומצת לא מבטיחה אנימציה טובה וחלקה, אלא עבודה שמבוססת על בחירה נכונה של סוגי קיפריימים. אנימציה שבסיסה טוב יכולה לקצר את זמן האנימציה לחצי, ובסיס טוב הוא לייצר את הקיפריימים הנכונים בזמן הנכון ולבחור להם הסוג הנכון.
כאשר אנו מבינים כי האנימציה היא לא הקיפריימים אלא מה שקורה ביניהם, ושהקיפריימים יכולים לשנות את התנהגות השכבה בין הקיפריימים, אנחנו מבינים את החשיבות של יצירת סוג הקיפריים הנכון. מאמר זה בא לעשות סדר בבלגן שנקרא סוגי קיפריימים ובא לסייע בבחירה נכונה באמצעות בחירת סוג הקיפריים על פי סוג האנימציה הרצוי.

‏Linear- רגיל

איך עושים אותו?
זהו קיפריים ברירת המחדל של התוכנה אז רק צריך ללחוץ על שעון העצר שמופיע ליד כל מאפיין בתוכנה (טרנספורמציות, מסיכות, אפקטים וכו’) והוא כבר ייווצר לבד. כל פעם שהתוכנה תזהה שינוי לאורך זמן למאפיין מונפש, היא כבר תיצור אותו בעצמה.
ניתן גם להמיר קיפריים קיים לקיפריים רגיל באמצעות קליק+ Cmd/Ctrl על קיפריים שאינו רגיל.

לאיזה סוג אנימציה זה טוב?
מהירות קבועה-  כאשר אובייקט נע במהירות קבועה ואינו צריך תאוצה או תאוטה (יש מילה כזאת… באמת).

מכה- כאשר אובייקט משנה את המהירות שלו בפתאומיות, כמו במכה.

‏Easy ease- מנוחה

איך עושים אותו?
מסמנים קיפריים אחד או יותר, ובוחרים בפקודה  Animation->Keyframe Assistant
מהתפריט שנפתח ניתן לבחור בשלושה סוגי קיפריים מנוחה.
ניתן לגשת לתפריט Keyframe Assistant גם עם קליק ימני על קיפריים אחד או יותר.

לאיזה סוג אנימציה זה טוב?
תחילת תנועה Easy Ease Out- כאשר שכבה מאיצה ממצב מנוחה/עצירה למהירות חדשה.

סוף תנועה Easy Ease in- כאשר שכבה מאטה למצב מנוחה/עצירה.

שינוי כיוון Easy Ease – כאשר שכבה משנה את כיוונה באופן חלק, מטוטלת לדוגמה.

‏Auto bezier- מחליק

איך עושים אותו?
קליק+ Cmd/Ctrl על קיפריים רגיל.

לאיזה סוג אנימציה זה טוב?
שינוי מהירויות חלק – כאשר האובייקט משנה את מהירותו ללא עצירה, מטוס נוחת לדוגמה.

‏Hold- עצירה

איך עושים אותו?
מסמנים קיפריים אחד או יותר, ובוחרים בפקודה  Animation->Toggle Hole Keyframe
ניתן לגשת לפקודה Toggle Hole Keyframe גם עם קליק ימני על קיפריים אחד או יותר.

לאיזה סוג אנימציה זה טוב?
אף אנימציה… הקיפריים הזה מבטל את האנימציה בין הקיפריימים כך שמתבצעת קפיצה מקיפריים לקיפריים.

מאת מיכל וינס, מרצה לעריכת וידאו במנטור וכותבת הספר בעברית אודות עריכת וידאו בתוכנת פרימייר (בהוצאת מנטור)

במאמר הקודם סקרתי מספר מאפיינים של ז’אנר מתח בקולנוע, והגדרתי מאפייני מפתח שעל פיהם ניתן לבחון כיצד יצירת מתח בנויה. מאמר זה יתייחס לחוקי ז’אנר מרכזי אחר – ז’אנר קומדיה. אסקור כיצד באים לידי ביטוי אספקטים ויזואליים ונרטיבים בז’אנר זה, ואתייחס גם לעריכה.

אומרים שלהצחיק קשה בדיוק כמו להפחיד. ובכן, ז’אנר קומדיה גם הוא מבוסס קודם כל על נרטיב, ובדומה למותחן, גם בו תת-זאנרים רבים ומגוונים, אך לכולם מאפיין משותף – העלילה מונעת על ידי הומור. גם במקרה בו העלילה תעסוק בנושאים רצינייים ואפילו ״כבדים״ – לרוב הטיפול בנושאים אלה יהיה הומוריסטי וחיובי, ובמרבית המקרים סיום העלילה יהיה חיובי (יוצאת דופן מראש היא ״קומדיה שחורה״, בה בהחלט יתכן כי חלק גדול עד מרבית הגיבורים לא ישרוד את העלילה והסוף יהיה חמוץ/מתוק, קומי/טרגי). מאחר וגישה כזו ניתנת לשילוב כמעט עם כל נושא – קיימים תת-ז’אנרים רבים של קומדיה, כגון קומדיה רומנטית, קומדיית אקשן, קומדיית-מתח, קומדיה שחורה ועוד. חשוב לומר בהקשר זה שגם פארודיה, סאטירה ומוקומנטרי הם סוגים של קומדיה מאחר והם מונעים על ידי הומור לפני כל דבר אחר.

כשם שמטרתו של מותחן להפחיד – מטרתה של קומדיה להצחיק, לבדר וליצור הנאה, ולשם כך, פעמים רבות יופיעו דמויות ומצבים מוקצנים בעלילה (אם כי קומדיות עשויות לעשות שימוש גם במצבים יומיומיים עם ״טוויסט״ אבסורדי כלשהו). הדמויות ינועו מדמויות יומיומיות שקל להזדהות איתן ועד קריקטורות מוקצנות ואבסורדיות, שמצחיקות מראש עוד לפני שאמרו משהו. הנרטיב עשוי לעבוד על פי נוסחה מוגדרת אך ההומור חייב להפתיע במקומות לא צפויים בכדי לגרום לצופים לצחוק – ועל כן לתזמון משקל רב.

מספר דוגמאות על קצה המזלג

״קומדיה של טעויות״ – נוסחה בה הגיבור/גיבורים עושים טעות כלשהי או הופכים קורבן לטעות כלשהי בתחילת הסרט, שגוררת שרשרת של אי הבנות ומצבים אבסורדים כתוצאה מכך. האפקט נקרא גם ״כדור שלג״ מאחר וככל שהנרטיב מתקדם, תוצאות ההתפתחות בעלילה הופכות קיצוניות יותר ויותר – ככדור שלג מתגלגל שגדל ככל שהוא סופח עוד שלג.

״פארודיה״ או ״spoof״ – נוסחה המבוססת כולה על יצירה מוכרת אחרת, תוך יצירת הסבר קומי אלטרנטיבי להתנהגותן של הדמויות בעלילה המקורית ולהווצרות סיטואציות שונות.

״קומדיה רומנטית״ – העלילה תנוע סביב מערכת יחסים בין שתי דמויות ראשיות, שנפגשות בתחילתה ומתאהבות (לרוב נגד כל הסיכויים) עד סופה. היא תהיה רוויה מצבים קומיים עד אבסורדים, שיאלצו את צמד הגיבורים להחשף בשלל התנהגויות האחת מול השניה – בדרך שתגרום להם להתאהב ולקהל – להתאהב בהם.

בז’אנר קומדיה ניתן למצוא פעמים רבות כוכבים מוכרים מצחיקים, וחלק מהקומדיות מבוססות על ידוענים שכאלה (לעיתים בקבוצות), שגורמים לקהל לנהור אל הקופות. דוגמאות קלאסיות: חבורת מונטי פייטון, דני קיי, צ׳רלי צ׳פלין, ג׳רי לואיס, מל ברוקס, וודי אלן ועוד רבים אחרים שתקצר היריעה מלהזכיר (אם אכנס לאיזכורים מודרניים לא אסיים את המאמר).

אספקטים ויזואליים בזאנר זה

סגנון צילום – בקומדיה זוויות הצילום יהיו ישרות בדרך כלל, וינועו בעריכה בין שוטים של גוף מלא ועד תקריבים על גיבורי העלילה בשלל סיטואציות מצחיקות. בהתאם למצבי הקיצון בעלילה, יחתוך העורך בין זויות המצלמה, בתיזמון שיחזק את רגעי ההומור, כך שהקהל, כמעט תמיד, יקבל את הגורם ההומוריסטי טיפה לפני הדמויות עצמן או בדיוק איתן. תנועות המצלמה ילוו את גיבורי העלילה, אך פעמים רבות יושפעו מתת-ז’אנר של הקומדיה -  למשל, בתת-ז’אנר ״קומדיית-אקשן״ יופיעו הרבה יותר תנועות מצלמה מב״קומדיה רומנטית״, בה יהיו יותר חיתוכים בין נקודות מבט סטטיות.

קצב – בדומה למותחן, גם בקומדיה לרוב הקצב הולך ומתגבר ככל שמתקדמת העלילה. לפיכך, יחתוך העורך בין גדלי פריים שונים לפי קצב הסיטואציות הקומיות בדרך שתדגיש ותגביר את ההומור. בקומדיות יתכנו דמויות רבות בהן יתרכז הסרט, גם אם רק מעט מהן יהיו דמויות ראשיות, כך שהכוריאוגרפיה העריכתית תדלג בפראות בין סיטואציות עם שלל דמויות, שיגרמו לעלילה להפוך למצחיקה יותר ויותר. בדומה למרבית הז’אנרים הראשיים – העלילה תתגלגל משיא לשיא לקראת שיא גבוה במיוחד (במקרה זה מצחיק במיוחד), שישאיר את הצופים על הרצפה.

צבע – ככלל ניתן לומר כי מרבית הקומדיות יהיו בהירות ובגוונים חמים ועליזים. אין טיפול צבעוני ספציפי הנהוג בקומדיות, אך ניתן בקלות לזהות תקופות קומיות בקולנוע, כמו קומדיות משנות החמישים-שישים שהיו רוויות בצבעי טכניקולור וכו׳. מאחר ובימינו טיפול צבעוני מייחד את הסרט – יטופל גם סרט קומי בהתאמה לרצונו וסגנונו של הבמאי.

סאונד – בימים עברו נהוג היה ללוות מחוות קומיות בפס-קול רווי אפקטים קוליים קומיים. בימינו, הנחיה כזו של הקהל הפכה מופרכת ומיותרת לחלוטין. עם זאת, עדיין יהיה שימוש באפקטים קוליים להגדשת רגעים קומיים מסויימים, אך אלה יהיו צלילים ריאליסטיים במרבית המקרים, בהתאם לסיטואציה. הטיפול המוזיקלי עשוי להיות כזה שיאפשר לזהות נעימה חוזרת כלשהי בקטעים קומיים. בסרטים מסויימים המוזיקה תלווה את העלילה באופן הדוק, כך שידגיש במיוחד את הקטעים הקומים – כולל הפסקות רגעיות כאשר הגיבורים נאלצים להפסיק את פעולתם בזמן סצנה כלשהי. באחרים, פס הקול עשוי להיות מורכב מקטעים מוזיקליים מוכרים, שמתאימים נרטיבית וקומית לסרט. בנוסף, תת-ז’אנר ״קומדיה מוזיקלית״ פופולרי עד היום, ובו פס-הקול עשוי להיות מורכב מקטעי שירה הזויים של גיבורי הסרט בעצמם.

לסיכום, ניתן לומר כי בדומה למותחן – גם בז’אנר קומדיה חשוב מאוד התיזמון של העריכה בכדי לא להרוס את ״שורות המחץ״ מחד, ובכדי לחזק את ההומור מאידך. במאמר הבא אסקור ז’אנר ראשי אחר. בינתים אפרד בחיוך

אינדיזיין היא התוכנה שרובנו משתמשים בה עבור עיצוב ועימוד. ובכל זאת, למרות שהתוכנה כל כך מוכרת, רבים אינם מכירים את הטריקים הקטנים שבה, שחוסכים לנו הרבה זמן וכאב ראש. נתחיל עם פקודות הקשורות לדפי-אב וחלון Pages.

דפי-אב

מטרת דפי-אבי היא לחסוך מאיתנו את הצורך של עיצוב חוזר של אלמנטים קבועים בעמוד. לדוגמה – בעיצוב ספר מיקום מספר העמוד הוא קבוע, כמו גם השוליים, מיקום תיבת המלל וכדומה. כן, אפשר לשכפל את העמוד המעוצב, אבל אז צריך למחוק את התוכן ולהכניס תוכן חדש ואם רוצים לבצע שינוי בעיצוב הבסיסי… צריך לעבור עמוד אחר עמוד, בעוד שבדפי אב, שינוי העיצוב בדף-האב עצמו, משנה את העיצוב בכל העמודים המקושרים אליו במסמך. לכן, אין כמעט מסמך שתיצרו שאינו זקוק לדף-אב אחד לפחות.
נניח שכבר יצרתם דף-אב בעבודה שעשיתם בעבר ואתם רוצים להשתמש בו במסמך אחר, או נניח שיצרתם מספר דפי-אב ולא השתמשתם בכולם, מה עושים? הפתרונות להכל נמצאים בתפריט של חלון Pages.

מתפריט חלון Pages בחרו בתפריט המשנה Master Pages, בו נמצאות פקודות נוספות העוסקות בדפי-אב בלבד:
שמור כדף-אב (Save as Master) – פקודה זו מאפשרת לשמור כל עמוד במסמך כדף-אב חדש.
טען דפי-אב (Load Master Pages) – פקודה זו מאפשרת לבחור מסמכי אינדיזיין אחרים ולטעון את דפי-האב שלהם (בלי כל עמודי המסמך).
בחר דפי-אב בהם לא נעשה שימוש (Select Unused Masters) – פקודה זו בוחרת את כל דפי-האב בהם לא נעשה כל שימוש ומאפשרת למחוק אותם בצורה מסודרת וללא חשש.

תצוגת עמודים בחלון Pages

בגרסאות האחרונות של אינדיזיין, אנשי Adobe עשו שינוי ששימח את המשתמשים הוותיקים – תצוגה מוקטנת של העמוד בחלון Pages (משתמשי אינדיזיין ש”נולדו” לגירסת CS3 ומעלה לא יבינו את השמחה…). אז כן, לעמודים יש תצוגה קטנה שמקלה מאד על זיהוי תוכן העמוד. נכון שבמסמך עם שניים-שלושה עמודים אין לתצוגה הזו הרבה חשיבות, אבל כאשר מדובר בקבצים עם 20-30 עמודים, זו אכן הקלה. השאלה היא איך נקבע את מאפייני התצוגה של החלון?
1. מתפריט חלון Pages בחרו בפקודה Panel Options (הפקודה התחתונה בתפריט).
2. אפשרות תצוגת עמודים (Pages) – ניתן לבחור מתצוגה קטנה של העמודים בחלון ועד לתצוגת Jumbo. חשוב לזכור שככל שהתצוגה גדולה יותר, יוצגו פחות דפים בחלון, קריא – תצטרכו לגלול יותר.
3. סימון האפשרות Show Thumbnail מציג את תוכן העמוד בתצוגתו בחלון (ולשם כך התכנסנו פה היום).
4. האפשרות הבא מיועדת לגדול תצוגת דפי-האב בחלון – גודל התצוגה (Size), הצגה אנכית – אחד מתחת לשני (Show Vertically). ביטול סימון אפשרות זו יציג את דפי-האב אחד לצד השני. מי שרוצה לראות את עיצוב דף-האב שישאיר את האפשרות Show Thumbnails מסומנת.
5. תוכלו להוסיף שלושה אייקונים מימין לדמות העמוד בחלון – שקיפות, סיבוב תצוגה ושימוש במעבר. במידה והשתמשתם בצבע עם שקיפות, סובבת את התצוגה או ביצעתם סוג של מעבר בין העמודים – יוצג אייקון מתאים.
6. בחלקו התחתון של החלון תוכלו לקבוע האם חלון Pages יציג בחלקו העליון את דפי-האב או את עמודים עצמם. כמו כן תוכלו לקבוע מה קורה במידה ותשנו את גודל החלון (Resize)

אייקונים מוצגים לצד עמוד שתצוגתו סובבה ולצד עמוד המכיל עצמים עם שקיפות

הקפת מלל היא פעולה שגרתית כאשר מדובר בעבודה באינדיזיין – אתם רוצים למקם תמונה לצד (או בתוך) מלל. כדי שהמלל לא “יתחבא” מתחת לתמונה, אתם חייבים לבחור את סוג הקפת המלל מסביב לאותה תמונה. הטיפים הבאים יאפשרו לכם ליצור הקפת מלל טובה ומותאמת לעיצוב אותו ברצונכם ליצור.

חלון הקפת מלל

חלון הקפת מלל (Text Wrap) מאפשר לכם לבחור בין מספר סוגי הקפות מלל – הקפה מרובעת, עקפה עגולה, הקפה חופשית, “דילוג” (המלל יהיה מעל ומתחת לאובייקט אך לא מצדדיו) והקפת מלל רק מעל האובייקט. אפשרות נוספת היא היפוך ההקפה (Invert), אז המלל יהיה בשטח האובייקט.
רוב סוגי הקפת המלל מאפשרים לקבוע את מידת ההקפה מימין לאובייקט, משמאלו, מעליו ומתחתיו. במידה וקיים שרשור בין אפשרויות ההקפה, יחידה המידה שתוכנס בשדה ההקפה מעל האובייקט (אפשרות שמאלית-עליונה), קובע את מידת ההקפה מכל הצדדים. כדי להגדיר הקפה ייחודית לכל אחד מהצדדים יש לבטל את השרשור (לחיצה על סמן השרשרת).
שימו לב שאפשרות זו אינה זמינה כאשר בוחרים הקפה עגולה. כאשר מסמנים את אפשרות Invert, הקפת המלל היא כלפי פנים וכך מצמצת את כמות המלל שתוך שטח האובייקט.
אפשרויות נוספות להקפה אפשר למצוא בתפריט Wrap Options ו-Contour Options.

בחירת סוג ההקפה המתאים

הסוגיה הראשונה שצריך לבחון היא איזה סוג הקפה מתאים לעיצוב. בדוגמה ניתן לראות אובייקט עגול עם שני סוגי הקפה – מרובעת ועגולה. בהקפה המרובעת נותרות “פינות” לבנות, לעומת ההקפה העגולה שעוטפת את הצורה מכל הצדדים. אגב, בשתי הדוגמאות לא נקבע מרחק הקפה, לכן המלל צמוד לצורה עצמה. מבחינה עיצובית, במקרה הזה עדיף לבחור בהקפה העגולה.

אבל זה לא אומר שלא ניתן לערוך את ההקפה המרובעת כך שתתאים יותר לאוביקט העגול. כדי לעשות זאת, נשתמש בכלי החץ הלבן (Direct Selection Tool) ובכלי הציפורן (Pen Tool).
1. סמנו את האובייקט עם כלי החץ הלבן.
2. גררו את הנקודה השמאלית-עליונה כלפי מטה ואת הנקודה השמאלית-תחתונה כלפי מעלה. כעת המסגרת נראית כמו טרפז.
3. שימו לב שהמלל עכשיו קרוב יותר האובייקט ויתכן שאף נכנס מתחת לצורה.

4. בחרו בכלי הציפורן (Pen Tool) והקליקו על קו מסגרת הצורה (בתמונה הוא בצבע כחול בהיר) על מנת להוסיף לקו נקודות.
5. בעזרת כלי החץ הלבן עירכו את הנקודות כך שיתאימו למסגרת הצורה וייצרו את ההקפה הרצויה.

פילטר ב-CMYK

פילטר בפוטושופ יכול להפוך תמונה בינונית לתמונה מעניינת. הם אמנם לא עושים קסמים, אבל הם בהחלט יכולים לשפר תמונה שצריכה עוד נגיעה קטנה. הבעיה היא שהרבה מהפילטרים אינם עובדים על תמונות במודל צבע  CMYK (מודל המיועד לדפוס). הפיכת מודל הצבע ל-RGB עלולה לפגוע בצבעוניות התמונה, אז מה עושים?
הטיפ הבא יעזור לכם להוסיף פילטרים לתמונות המיועדות לדפוס.
1. פתחו את התמונה.
2. בחרו בחלון Channels (ערוצים) כדי לראות כל אחד מערוצי התמונה. למי שלא ראה חלון זה מעולם – הוא מכיל 5 “שכבות”: שכבה עליונה היא השכבה המשלבת את כל הצבעים. מתחתיה מוצגות “שכבות” הערוצים – C,M,Y,K.

3. סמנו את אחד הערוצים בחלון.
4. מתפריט Filter בחרו באפשרות Filter Gallery. זו אכן גלריה של פילטרים אמנותיים שיכולים להפוך כל תמונה לאומנותית הרבה יותר.
5. בדוגמה הבאה נעשה שימוש בפילטר Ocean Ripple מקטגוריית Distort. כל אחד מהפילטרים מאפשר לכם לשנות מאפיינים שונים. היות ויש בחלון תצוגה מוקדמת, מומלץ להתנסות מעט באפשרויות לפני שמאשרים את החלון.

6. לאחר אישור חלון הפילטר, ניתן לראות את השפעתו על התמונה.
7. כעת בחרו ערוץ אחר והפעילו עליו את הפילטר. לפני שאתם נכנסים שוב לגלריה, שימו לב שבראש תפריט Filter יש פקודה בשם Filter Gallery (קיצור המקשים הוא Cmd/CTRL + F). בחירה בפקודה זו, מפעילה את הפילטר האחרון בו נעשה שימוש.
8. חיזרו על פעולה זו עבור שני הערוצים האחרונים.

והנה התמונה לפני

ואחרי

בפוטושופ ישנם מספר כלים ואפשרויות לחידוד, כשהפופולארי שבניהם הוא כמובן פילטר החידוד (Sharpen). השימוש בפילטר זה, ובבני משפחתו, הוא יעיל למדי, אך יש להבין כיצד הפילטר עובד כדי לדעת שהוא גם עלול לגרום נזק לתמונה. ובכן, הפילטר יוצר ניגודיות בין פיקסלים בהירים לפיקסלים כהים, כאשר בהתאם לרמת החידוד שנקבעת, כך פיקסלים בהירים יותר הופכים ללבנים ופיקסלים כהים יותר הופכים לשחורים, עד להיווצרות של קו מתאר לבן מסביב לצורות.
כולנו מסכימים שזה לא טוב. אז מה כן? הנה שיטה שאינה פוגעת בתמונה ויוצרת גם היא אפקט של חידוד – פילטר High Pass.

1. פתחו את התמונה שברצנוכם “לחדד”. התמונה שנבחרה כדוגמה היא של מלצרית חייננית המגישה שתי כוסות יין ובקבוק.

2. שכפלו את השכבה שברצונכם לחדד. אם מדובר בשכבה אחת, לרוב היא תיקרא Background. אם כבר התחלתם לעבוד על התמונה ויש בה מספר שכבות, כדאי “לכבות” (ללחוץ על דמות העין מצידה השמאלי של השכבה) את כל השכבות, למעט השכבה עליה נעבוד.

3. בחרו את השכבה המשוכפלת. מתפריט Filter לכו לתפריט Other וממנו בחרו בפילטר High Pass.

4. בחלון שנפתח יש מכוון רדיוס (Radius). ככל שתגדירו ערך גבוה יותר, כך ה”חידוד” יהיה קיצוני יותר. לשם התירגול, הקלידו את הערך 5 בשדה המלל ואשרו את החלון. התוצאה היא שכבה אפורה עם קווי מתאר של התמונה המקורית. לא אטרקטיבי אבל מתאים לנו בהחלט.

5. וודאו שהשכבה המשוכפלת (והאפורה) מסומנת. מתפריט שיטות השילוב (בחלקו העליון של חלון השכבות) בחרו את שיטת השילוב Hard Light.

6. כדי לראות את ההבדל, “כבו” את השכבה המשוכפלת. אכן, חד.

במידה וה”חידוד” מוגזם, אתם יכולים להוריד את מידת האטימות של השכבה השניה (מכוון Opacity) בחלקו העליון של חלון השכבות או להשתמש בשיטת שילוב Soft Light.
אם מה שאתם צריכים הוא לחדד רק איזור בתמונה, הפתרון הוא הוספת מסיכה.

7. וודאו שהשכבה המשוכפלת (עליה העברתם את פילטר High Pass והוספת את שיטת השילוב) היא זו המסומנת, ליחצו על דמות המסיכה בחלון השכבות וודאו שנוספה מסיכה לשכבה זו.

8. ליחצו על דמות המסיכה בשכבה (תוצג מסגרת מודגשת סביבה), בחרו את כלי המברשת וציירו בצבע שחור על האזורים אותם אינכם רוצים לחדד. זיכרו כי צבע שחור מסתיר (ומציג את השכבה מתחת), בעוד שצבע לבן חושף (ומסתיר את השכבה מתחת).
בתמונה חידדנו רק את העניבה של המלצרית, הכוסות, בקבוק היין ומפיות.

חידוד כזה מאפשר לנו להוסיף טקסטורה, במקרה הזה לחומרים העשויים מבד (כמו העניבה), לחדד מלל (כמו על הבקבוק) ולהבליט פרטים בכוסות, אך להשאיר את הפנים של הבחורה ללא חידוד וכך נעימים יותר למראה.

אבל איך זה עובד? ובכן, כל שיטת שילוב עובדת על שינוי בין לבן לשחור בתוך הפיקסלים, כאשר כל שיטת שילוב מתייחסת לכך בצורה מעט שונה – יש כאלו שיבהירו את הצבעוניות, יש כאלו שיכהו, יש כאלו שיצבעו בגוון ההופכי ועוד. פילטר High Pass צובע את השכבה ב-50% אפור, כאשר הערך שהכנסנו בוחר את הגוונים הבהירים בתמונה ומדגיש אותם. לאחר מכן, שיטת השילוב בה נשתמש, תבצע את ההבחנה בין גוון האפור לבין האפורים הבהירים יותר, וכך יווצר החידוד.
לכן אנחנו יכולים להמשיך ולעבוד על התמונה מבלי לפגוע בה – לחדד רק אזורים מסויימים, לחדד עוד אזורים אחרים וכו’, כל זה בעזרת שכפול השכבה המקורית, שימוש חוזר בפילטר (באותו ערך או בערכים אחרים), הוספת מסיכה לשכבה זו, שימוש בשיטות שילוב אחרות ועוד.

בפוטושופ ישנן דרכים רבות להמיר תמונה לגווני אפור (Grayscale). הפחות מוצלחת שבינהן היא בחירה במודל צבע Grayscale, וגם נדון בזה בפוסט אחר. הפעם, המטרה היא להפוך תמונה צבעונית לתמונת גווני אפור (כמעט) שבה יש אלמנט צבעוני, זאת במטרה להבליט את אותו אלמנט.

1. בחרו תמונה שבה אתם רוצים להבליט בצבע את אחד האלמנטים – זה יכול להיות רמזור, שמלה, צבע העיניים, פרח או כל דבר אחר. בדוגמה בחרתי תמונה בה יש טלפון אדום, והוא יהיה האובייקט הצבעוני.

2. כפי שניתן לראות, לתמונה יש גוון כחלחל ברקע, יש בה כף יד ושולחן המחזיר את צבע הטלפון והרקע. בשלב הראשון, אנחנו נהפוך את כל התמונה לגווני אפור. לשם כך נוסיף שכבת עריכה (Adjustment Layer) בשם Black & White.

3. עכשיו נראה כאילו התמונה היא בגווני אפור, למרות שבפועל לא בוצע בה שום שינוי. אם נסתכל באפשרויות שכבת העריכה (Properties), נראה בחלקו העליון של החלון כי יש לו מספר סטים שמורים (Presets), אשר כל אחד מהם מיועד לצבעוניות שונה של תמונת מקור. לדוגמה, בחירה באפשרות Blue Filer תשפיע יותר על הגוונים הכחולים של התמונה. היות והרקע שלנו כחלחל, אנחנו נבחר באפשרות High Contrast Blue Filter. כעת התמונה נראית ניגודית בהרבה. במידה והתמונה שלכם נוטה יותר לגוונים אדומים, נסו את הסט High Contrast Red Filter. זיכרו שאפשר לבחור סט אחר או לערוך את הסט שבחרתם, בכל שלב של העבודה.

4. עכשיו יש להחזיר את הצבע לטלפון. בחלון השכבות, וודאו ששכבת העריכה היא זו שמסומנת ובחרו את המסיכה שלצד שכבת העריכה (שימו לב שיש למסיכה מסגרת כפולה – עכשיו היא זו שפעילה). בחרו את כלי המברשת וציירו בצבע שחור מעל הטלפון. שימו לב שהוא חוזר להיות אדום. במידה ואתם לא רואים שינוי:
א. וודאו שאתם עובדים על המסיכה
ב. וודאו שצבע החזית הוא שחור
אם חרגתם מתחומי האובייקט, היפכו את צבע החזית ללבן וציבעו מעל “החריגה”. הנה, הוא חזר להיות אפרפר.

5. אפשר להסתפק בזה, אבל אם אתם רוצים להחזיר רמז לצבע לכל התמונה, פשוט שנה את מידת האטימות של שכבת העריכה. וודאו כי שכבת העריכה היא זו שמסומנת והגדירו את ערך האטימות (Opacity) הרצוי. בדוגמה הוגדרה אטימות של 60%, מה שהחזיר במקצת את הצבע.

6. כעת, מומלץ לבחון סטים אחרים מתפריט Preset כדי לוודא שאכן בחרנו את הסט המתאים ביותר לתמונה. בנוסף, גרירת כל אחד ממכווני הצבע תשנה מעט את צבעוניות התמונה. בדוגמה האחרונה בחרנו בסט Infrared, מה שהוסיף ניגודיות ודרמה לתמונה.

כתב לירן טביב, מרכז לימודי אפטר אפקטס במנטור ומכותבי ספר אפטר אפקטס בהוצאת מנטור
אחד הדברים שהופכים את אפטר אפקטס לתוכנה כל כך אינסופית הוא מנוע האפקטים שלה. אפשר לייצר מאות מניפולציות שונות לכל שכבה באמצעות אפקט אחד או מספר אפקטים- וגם את זה אפשר להנפיש.
חוץ מלהכיר את האפקטים ולשחק איתם הרבה, חשוב להבין עקרון אחד חשוב:
“השם של האפקט לא מייצג את כל היכולות שלו” – ברגע שמבינים את זה, אפשר להוציא מהאפקטים אפילו יותר.
ולראיה מובאות כאן 4 דוגמאות אותן אפשר להוריד בקישור בתחתית העמוד.

Lightning Advanced

אפקט הברק החביב של התוכנה, מספק ב-0 עבודה ברק שנראה טוב מאוד. משחק קטן עם ה-Conductivity State, והוא אפילו משתנה כמו ברק אמיתי.

ברגע שמבינים שהצורה של הברק דומה לצורות אחרות בטבע, פתאום מבינים שעם מעט משחק אפשר להגיע לצורה של עצים, צמחים, נימים ואפילו סדקים- בעצם, כל דבר שצומח ומסתעף.
בדוגמה ניתן לראות כי הצבע של הברק שונה לשחור ומשחק עם אפשרות Decay גם גורמת לסדק לצמוח.

‏Cell Pattern

אפקט התאים יכול לתת לנו מספר תבניות אשר מייצרות טקסטורה אורגנית המשתנה לאורך זמן באמצעות Evolution.

במידה ונהפוך את הצבעים באמצעות האפשרות Invert נקבל משהו שנראה כמו קרקעית של בריכה/ים, וזאת באמצעות מעט גיוון עם Curves וטיפה עיוות עם Turbulent displace.

‏CC Cylinder

אפקט זה מייצר צילינדר על השכבה ומקמר את הטקסטורה בהתאם. מה שעוד מיוחד באפקט זה הוא שהאפקט לחלוטין מגיב למצלמה וכך ניתן לצפות בו מזוויות שונות.

במידה וניכנס לתוכו עם המצלמה (או לחילופין נסובב את הצילינדר) נקבל מנהרה, אשר את הטקסטורה שלה ניתן לקבל מ-Fractal Noise. במידה וגם “נסיע” את האפקט באמצעות Offset Turbulence, נקבל תנועה במנהרה אינסופית.

‏CC Ball Action

אפקט זה מייצר אינספור כדורים, אותם ניתן לפזר ולבלגן בקומפוזיציה. אפקט מאוד חביב כשרוצים לקחת שכבה ולעשות לה מניפולציות על בסיס הכדורים. בנוסף לכך, האפקט גם מודע למיקום המצלמה ומשתנה באופן תלת-מימדי, בהתאם לזווית הצפיה.

במידה ונייצר אנימציה של כמה אלמנטים פשוטים בקומפוזיציה, ניתן להחיל את האפקט באופן שיגרום להם להראות כמו מסך לד בחנויות לתיקון מכשירים סלולריים. הסוד הוא להקטין את ערך Ball Size לחצי מגודלו המקורי. וכמובן מעט Glow מעולם לא הזיק.

להורדת הפרויקט מתנה יש ללחוץ על קישור זה.

מאת מיכל וינס, מרצה לעריכת וידאו במנטור וכותבת הספר בעברית אודות עריכת וידאו בתוכנת פרימייר (בהוצאת מנטור)

במאמרים האחרונים סקרתי מספר מאפיינים של ז’אנרי מתח וקומדיה בקולנוע, והגדרתי מאפייני מפתח שעל פיהם ניתן לבחון כיצד יצירות בז’אנרים אלה בנויות.
מאמר זה יתייחס לחוקי ז’אנר מרכזי אחר – ז’אנר אקשן, והוא האחד לפני אחרון בסדרה הסוקרת חוקים ומצוות בארבעת הז’אנרים המרכזיים.
כבעבר, אסקור כיצד באים לידי ביטוי אספקטים ויזואליים ונרטיבים בז’אנר אקשן, ואתייחס גם לעריכה.

סרטי אקשן עברו מספר מהפכים עם השנים, והפכו למהירים יותר וגדושים יותר. אחד הסימנים הבולטים לכך מתגלה לעיתים, כשצופים בסרטי אקשן ותיקים יותר ומגלים שלא כולם עמדו במבחן הזמן – חלקם נראים איטיים ביותר ביחס לקצב הנהוג כיום בסרטי אקשן.
ז’אנר אקשן הוא ז’אנר קופתי במיוחד, בעיקר משום שהוא מושך אליו צופים משלל גילאים – כמרבית הז’אנרים הראשיים. בנוסף, מדובר בז’אנר עתיר תקציב הנשען על אפקטים מרהיבים (לעיתים על חשבון פיתוח עלילתי נרחב יותר), ותכליתו העיקרית – בידור המוני, הזרקת אנדרנלין לקהל הצופים, וגיבורים כל יכולים ששורדים כנגד כל הסיכויים.
לז’אנר אקשן תתי-ז’אנר רבים מספור. הנה רשימה חלקית בהחלט: קומדיית אקשן, סרטי אסונות, סרטי אמנויות לחימה, אקשן מד״ב, סרטי קומיקס, סרטי בלשים ועוד.
כמו תמיד, תתי-ז’אנר אקשן מגלמים בתוכם מאפיינים רבים מז’אנר אקשן + טוויסט מסויים.

הגיבורים בז’אנר זה שורדים אתגרים רבים, בעיקר פיזיים, אך פה ושם גם מנטליים/נפשיים. העלילה בז’אנר אקשן רצופה מרדפים מסמרי שיער וסצנות קרב (כאלה או אחרות), ושזורה אלימות בדרגות שונות. לעיתים קרובות האתגרים אותם שורדים הגיבורים הם מסכני-חיים, ובמרבית המקרים הגורם המרכזי להתרחשויות אלה הוא נבל-על כלשהו.
פעמים רבות הגיבור יהיה איש חוק או איש צבא, בהווה או בעבר, שיאלץ להאבק בכוחות רשע משני צידי החוק, תוך כדי שמירה על עקרונותיו. מקובלים גם אנטי-גיבורים משולי החברה, אנשים יומיומיים שלא נראה שיש להם סיכוי לעמוד בתלאות הפוקדות אותם.

בנוסף, בז’אנר זה מקובלות סדרות, כלומר סרט ראשי ושלל סרטי המשך בהם יופיעו הדמויות הראשיות בתוספת שלל דמויות משנה חדשות ונבלים חדשים, גרועים מקודמיהם.
בדומה לקומדיות, גם בז’אנר אקשן ישנם מספר כוכבים מוכרים המזוהים עם הז’אנר. למשל, כשהעולם בסכנה תמיד נצפה שברוס וויליס יופיע בחולצה מסמורטטת ויציל את המצב. בעשוריים האחרונים זכינו לראות גם שלל ידוענים שאינם מזוהים עם הז’אנר בהופעות אקשן מפתיעות, כמו הלן מירן וג׳ון מלקוביץ בסדרת ״RED״.

כמו כן, כוכבניות אקשן הפכו לדבר החם לאחר שבהוליווד זיהו כי בחורה חתיכה שמנצחת את כל מי שעומד בדרכה בסצנות האקשן מביאה לקופות נשים וגברים בכמויות.
בסדרות אקשן קולנועיות ניתן לזהות ״נוסחה״ קבועה, ולעיתים מקובל לחזור על מבנה העלילה או על רגעי מפתח מהסרט המקורי בצורה קצת שונה בסרטי ההמשך. החזרה יוצרת חיבור עם קהל הצופים הנאמן לסדרה, מעין ״הומור פנים סדרתי״ שגורם לצופה להרגיש חיבור אישי עם העלילה ועם היוצרים.

אספקטים ויזואליים בז’אנר
כאמור, סרטי אקשן הם סרטים עתירי אפקטים מיוחדים: פיצוצים, מכוניות מתהפכות ושלל פעלולים מטורפים. חלק מסדרות האקשן יהיו כאלה מעצם הגדרתן כסדרות אקשן/מד״ב, או מתוך תכתיבים עלילתיים הקשורים לעיסוקה של הדמות הראשית (כמו סדרת סרטי ״ג׳יימס בונד״). אלה סרטים בהם תורגש השקעה נרחבת גם בעיצוב ה״עולם״ של הסרט: סטים ותלבושות/איפור מורכבים במיוחד, ושילובים מורכבים של אפקטים ממוחשבים בסרט המצולם. פעמים רבות ישתמש הגיבור בשלל ״גדג׳טים״ מתוחכמים, אך פעמים רבות יותר דווקא לנבל-העל יהיו הגדג׳טים המתוחכמים – בכדי להאדיר את ניצחונו של הגיבור בסוף הסרט.

סגנון הצילום
מהיר וקיצבי, פעמים רבות ניתן לראות קטעים שלמים מצולמים על מצלמת כתף או מנקודת מבט מיוחדת (כמו מתושבת רגל של מסוק למשל), ותנועות המצלמה יהיו רבות גם בקטעים בהם הצילום מתבצע על חצובה. ככלל – זהו ז’אנר מלא וגדוש בתנועה. ניתן למצוא בז’אנר זה גם תנועות מצלמה פחות מקובלות וזוויות מטורפות ומוקצנות, הכל כדי להעצים את חווית הצופה, תוך המחשה של דרגת הסיכון והקושי שחווים גיבורי הסרט.

קצב
כאמור, הקצב יהיה מהיר במיוחד. למעשה, בסרטי אקשן כיום מקובל לפתוח את הסרט כבר מהרגע הראשון במהלכה של סצנת אקשן כלשהי, מבלי לתת לצופה לנשום בכדי למקסם את תחושת ה״אנדרנלין״ מההתחלה ועד הסוף. העורך יחתוך בין גדלי פריים וזוויות מצלמה מגוונות, והצופה יקבל הרבה יותר נקודות מבט על המתרחש מבז’אנר אחר, שכן באקשן מודרני כל הרעיון הוא לחוות את רגעי השיא הרבים מכל זווית אפשרית. לרוב תהיה דמות ראשית אחת או שתיים, עם מספר מצומצם של דמויות משנה שילוו אותה כל העלילה, ודמות זו תעמוד בקשיים הולכים וגוברים ככל שתתקדם העלילה. בעריכה, המשמעות היא חיתוך בין הדמות/הדמויות הראשיות לבין שלל זוויות מצלמה מטורפות בשלל מרחקים מהסיטואציה, מה שייצור קצב תזזיתי מהשיא הראשוני לשיאים גדולים יותר, ועד שיא-השיאים בסוף הסרט. בנוסף, העריכה צריכה להיות מדוייקת במיוחד, כך שלמרות החיתוכים הרבים הצופה לא ירגיש בקיטוע של רצף הפעולה אלא יהיה ממוקד כולו בעלילה.

צבע
כמעט כל סרט אקשן יטופל מבחינת ״אווירה״ בדרך שתחמם או תקרר את הגוונים השולטים – בהתאמה לנושא הסרט. הסרטים השייכים לתת-ז’אנרים מסוג מד״ב יקבלו בד״כ טיפול צבעוני מוגדר יותר, ובנוסף לכך יהיו רוויים אפקטים ממוחשבים מלכתחילה. מאחר וכיום נהוג ליצור אדפטציות קולנועיות לסדרות ספרי אקשן אפוקליפטיים, ניתן לזהות מגמה של צבעוניות ״היי-טקית״ בחלק גדול מסרטים אלה – גווני כחול/ירקרק למיניהם בולטים, עם קונטרסטים כתומים חמים פה ושם, וצללים מודגשים.

סאונד
ככלל, סרטי אקשן הם סרטים רועשים. הז’אנר עושה שימוש בפס-קול קצבי משולב באפקטים קוליים חזקים של כל מחווה אלימה, כל מכה, חריקה, התנפצות ופיצוץ שחל על המסך. בנוסף, מאחר וז’אנר זה רווי סצנות רבות בהן הגיבור נמלט על נפשו, או לחילופין רודף אחר  הנבל הראשי, גם הטקסטים המדוברים יאמרו, פעמים רבות, בצעקות, כך שבגדול באמת מדובר בחגיגה של רעש. מבחינה זו, פס-הקול בסרטי אקשן עשוי להיות רווי הרבה יותר מז’אנרים אחרים, ומוקפד עד מאוד, כך שבפיצוץ או התהפכות כלשהי על המסך, הצופה באולם הקולנוע ישמע בדיוק לאיזה כיוון עפה כל חתיכה. כמעט תמיד תהיה נעימה מוזיקלית ראשית כלשהי שתלווה את הסצנות השונות בשלל דרכים, ובסדרות אקשן קולנועיות – הנעימה תהיה מזוהה עם הסדרה עצמה.

לסיכום, בז’אנר ראשי זה חשוב הדיוק בעריכה עד מאוד על מנת לא לפגוע בתיזמון קטעי הפעולה, וחשובה ממנו עבודת הצילום ובניית הסיפור הויזואלי. גם כאן יבלטו במיוחד אותם סרטים בהם פותחה העלילה בנוסף לכל הרבדים האחרים, שכן רק אלה יעמדו במבחן הזמן ויוותרו מהנים לצפיה בעתיד.
במאמר הבא, האחרון בסדרת מאמרי הז’אנרים, אסקור את הז’אנר המרכזי הרביעי – דרמה.
בינתים אמליץ למצוא סרט פעולה קייצי וכיפי באולם ממוזג – ואקשן!

לפעמים, תמונת צבע היא דווקא לא זאת שתעשה את העבודה. לפעמים, דווקא תמונה בגווני אפור (Grayscale) תעביר את המסר בצורה הטובה ביותר. איך להמיר תמונה צבעונית לתמונה בגווני אפור בדרך הטובה ביותר? הנה לפניכם שלוש דרכים (וההמלצה שלנו במה לבחור). אתם מוזמנים לשפוט.

נתחיל בתמונה הצבעונית – כדורגלנים רודפים אחרי הכדור. שימו לב לגווני הגרביים, הקפלים, סוליית הנעליים והדשא. כאשר נהפוך את התמונה לגווני אפור, נרצה לשמור על היחסיות בין הגוונים האלו.

שיטה ראשונה – Image – Mode – Grayscale

הדרך הפשוטה, הקלה והמהירה להפיכת תמונה לגווני אפור היא בחירה במודל צבע של גווני אפור. כל מה שצריך זה לאשר את החלון, והנה כל המידע הצבעוני נמחק ובמקום זה קיבלנו תמונה אפרפרה. מי מחליט מה יהיה “צבעו” של כל פיקסל? אנשי ומתכנתי אדובי, שמחליטים אך להמיר גוונים שונים של לבן לגוונים מקבילים של אפור. כשמדובר בתמונה “פשוטה”, זה יכול לעבוד. כאשר מדובר בתמונה בה הרבה פרטים וגוונים – זה עובד הרבה פחות טוב. הנה איך שהתוכנה המירה את תמונות הכדורגלנים לתמונת גווני אפור.

כן, יש פרטים בקפלים, אבל יחסיות הצבע לא נשמרת במדוייק והתמונה מעט כהה, והכי חשוב – אין לנו שליטה על התוצאה.

שיטה שניה – Image – Mode Lab Color

למי מכם שלא מכיר את מודל הצבע הזה – מדובר במודל צבע המורכב משלושה ערוצים (Channels) – ערוץ Lightness, ערוץ a וערוץ b (או Lab). טווח הצבעים של מודל זה גדול בהרבה מזה של מודל RGB ולכן אפשרויות עריכת הצבע שלו רבות ומדוייקות יותר.
1. פתחו את התמונה שברצונכם להפוך לתמונות גווני אפור.
2. בחרו בפקודה Image – Mode – Lab Color. על פניו אין שום שינוי – התמונה נשארה צבעונית כפי שהיתה.
3. פתחו את חלון הערוצים (Channels) ובחרו את ערוך Lightness. עכשיו התמונה נראית בגווני אפור.
4. בחרו בפקודה Image – Mode – Grayscale. המרת הצבע לגווני אפור בוצעה בהתאם למידע של ערוץ Lightness ולא של כלל הערוצים.
וזו תוצאת ההמרה של תמונת הכדורגלנים שלנו ממודל צבע Lab:

ניתן לראות כי התוצאה בהירה יותר, הפרטים יותר חדים ו”פתוחים”. בהחלט יש שיפור.

שיטה 3 – שכבת עריכה Black & White

לטעמנו, זו השיטה המוצלחת ביותר, ולו רק בגלל שהיא לא פוגעת במידע הצבעוני של התמונה. שימו לב שכמו רוב שכבות העריכה, גם שכבת עריכה זו עובדת על תמונות במודל צבע RGB.
1. פתחו את התמונה שברצונכם להפוך לתמונת גווני אפור.
2. וודאו שהיא במודל צבע RGB.
3. בתחתית חלון השכבות נמצא תפריט שכבות העריכה (Adjustment Layers). ליחצו על דמות העיגול החצוי (חצי כהה, חצי לבן) ומהתפריט הקופץ בחרו באפשרות Black & White.
4. כעת נוספת שכבה עם מסיכה מעל השכבה הצבעונית והתמונה הפכה לתמונה בגווני אפור.
5. פתחו את חלון המאפיינים של שכבת העריכה (Properties). בחלקו העליון יש תפריט Preset שכרגע משתמש באפשרות ברירת המחדל (Default). מתחתיו ניתן לראות מספר מכוונים המתייחסים לצבעים של התמונה: הצבעים האדומים, הצבעים הצהובים, הצבעים הירוקים, ציאן, צבעי כחול ומגנטה.
6. כאן מתחיל השלב ה”יצירתי” – גרירת כל אחד מהמכוונים תשפיע על צבעי התמונה המתייחסים אל אותו מכוון. לדוגמה, גרירת מכוון Greens תשפיע על הדשא בתמונה (הצבע הירוק בתמונה הצבעונית), לעומת זאת, גרירת מכוונים הצבעים הצהובים תשפיע על הצהוב בדשא וגם על הצהוב בצבע החולצה האדום.
7. גררו את המכוונים השונים עד לקבל התוצאה הרצויה שתדגיש את הצבעים כפי שאתם רוצים.

היתרונות בשיטה זו הם:
א. אין פגיעה בתמונה הצבעונית
ב. תמיד ניתן להמשיך ולערוך את התוצאה
ג. ניתן “לצייר” על שכבת המסיכה וכך להשאיר חלקים מהתמונה בצבע
ד. הכי חשוב – אתם קובעים איך יומר כל צבע!

מאת מיכל וינס, מרצה לעריכת וידאו במנטור וכותבת הספר בעברית אודות עריכת וידאו בתוכנת פרימייר (בהוצאת מנטור)

במאמרים האחרונים סקרתי שלושה מארבעת הז’אנרים הראשיים בקולנוע, מבחינה רעיונית וחזותית גם יחד, ובהקשר של עריכה המדגישה את מאפייני הז’אנר. במאמר זה, האחרון בסדרה, אסקור את חוקי ז’אנר דרמה.

על פניו דרמה הוא למעשה הז’אנר הראשי מכולם – ללא התפתחות דרמתית כלשהי אף עלילה לא היתה מתקדמת, בלי קשר לז’אנר אליו היא משתייכת. אז מה בכל זאת משייך סרט מסויים לז’אנר דרמה?
לרוב מדובר בסרט בו ההתפתחות של הסיפור מותנית בהתפתחות דמות ריאליסטית כלשהי, תוך שהיא מתמודדת עם קונפליקט או דילמה כבדת משקל. מטרתו של סרט דרמתי היא לסחוף את הצופים למסע רגשי, לרוב תוך התבססות על דמויות בעלות עומק רב יותר מבז’אנרים אחרים. הדמויות יעברו מסע רגשי כלשהו שיגרום להן להשתנות ויסחוף את הצופים, הסיטואציות איתן יתמודדו הדמויות יהיו ריאליסטיות ויומיומיות, והתקשורת עם דמויות אחרות תהיה אינטנסיבית.

עקב מאפיינים אלה, בסרט דרמתי יש לשחקן מרחב פעולה רחב יותר בו הוא יכול לבטא את יכולותיו, ולכן בז’אנר זה, לרוב, ניתן למצוא שחקנים מהשורה הראשונה בתפקידים ראשיים.
מאחר ודרמה נמצאת בבסיסו של כל סיפור מכל ז’אנר אחר, יש לו תת-ז’אנרים רבים ומגוונים, כגון: דרמה תקופתית, דרמה מבוססת על סיפור אמיתי, דרמת מתח, דרמה קומית, דרמה רומנטית, מלודרמה, דרמה מוזיקלית, דרמה מלחמתית ועוד.

מתוך הסרט “בית של חול וערפל”
בחרתי בדוגמה זו מאחר והסיפור עוסק במאבק על בית בו לשני הצדדים יש חזקה חוקית על הנכס, ולשני הצדדים סיבות רגשיות חזקות להלחם עליו, לכן זהו סיפור דרמתי טהור ללא נגיעות של תת-זאנר כלשהו.

מאחר ומבנה העלילה בז’אנר זה יכלול קונפליקט ראשי עימו מתמודד הגיבור עד לפתרונו, בדרך כלל לא נהוגות סדרות והמשכונים לסרטי דרמה, ולסיפור התחלה, אמצע וסוף מוגדרים. מבחינות רבות זהו חלק ממקור המשיכה של סרטים מז’אנר זה – הם לרוב יכללו סיפור חזק המשוחק באינטנסיביות רבה, והסיפור יגמר באופן מאוד מוגדר ומפורש, ללא צורך בפרשנויות וללא צורך בהמשך. מאפיינים אלה ואחרים גורמים לכך שכמעט בכל טקס פרסי קולנוע יזכה סרט דרמתי בפרסים הראשיים.

אספקטים ויזואליים שמאפיינים ז’אנר זה -
לא נדרשת השקעה רבה באפקטים מיוחדים בסרטים מז’אנר דרמה – אלא אם מדובר בתת-ז’אנר דרמה המחייב זאת, כגון דרמה מלחמתית וכו׳. עם זאת, לרוב תתבטא השקעה רבה יותר בתלבושות ובמיקומים בהם מתרחשת הדרמה. במידה ומדובר בדרמה בת ימינו, הדמויות והחללים יהיו ריאליסטים ככל האפשר ויגרמו לנו להאמין בהן ולהן ולהזדהות עם הדמויות. במידה ומדובר בדרמה עם אלמנטים תקופתיים, תהיה הקפדה על פרטי פרטים בתלבושות ובחללים השונים בהם מתרחש הסיפור. כפועל יוצא מכך, לעיתים ידרש איפור מקצועי ביותר בכדי לאשש את אשליית התקופה בה מתרחשת הדרמה.

סגנון הצילום יבחר על פי אופיו של הסרט וישאר נאמן לתפיסה חזותית מסויימת לכל אורכו. לדוגמה, יתכן שעקב סגנון הסיפור יבחר סגנון צילום של מצלמת כתף לאורך מרביתו של הסרט, אך יתכן גם שמרבית הצילום יהיה מבוסס על מצלמות נייחות. תיתכן כמות תקריבים גדולה יותר מבז’אנרים אחרים מאחר ובדרמה הרצון להעביר את המסע הרגשי של הגיבורים מניע את הסיפור כולו, ולכן ירצה הבמאי להדגיש לצופה את הרגעים החשובים. בנוסף, מאחר ומרבית ההתפתחויות בז’אנר מבוססות על אינטרקציה עם דמויות אחרות, צפויה הדגשה משמעותית של כל מה שעובר עליהן בסיפור.
לעיתים קרובות תתרחש הדרמה במיקום אחד ראשי לאורך הסרט כולו, או תתמקד במיקומים ראשיים ספורים בלבד, ולכן תשומת הלב לפרטים במיקום זה תהיה רבה.
גם הקומפוזיציה שתבחר לסרט תלויה בסגנון העלילה ובבמאי, ועשויה להשתנות מדרמה אחת לאחרת. יתכנו זוויות מצלמה סטנדרטיות וגדלי פריים מוכרים, אך יתכנו גם זוויות מיוחדות וגדלי פריים קיצוניים יותר, בהתאם לסגנון שבחר הבמאי.

מתוך הסרט “אלוהי הקטל”
זו עוד דוגמה לסיפור דרמתי טהור המתרחש סביב מפגש בין שני זוגות של הורים שבין ילדיהם התרחש מאבק אלים. המפגש אמור ליישב את המחלוקת באופן תרבותי, והסרט כולו מתרחש בביתו של אחד הזוגות.

הקצב בסרט מתגבר והולך מתחילת הסיפור ועד סופו, אך אין בכך רמיזה על חיתוכים תזזיתיים בין שוטים שונים אלא על התקדמות העלילה. עם זאת, פעמים רבות, ככל שהעלילה תתקדם לקראת השיא, יהיו חיתוכים תכופים יותר בין זוויות מצלמה וגודלי פריים בכדי לבטא את השיאים הדרמתיים באופן חזותי צמוד.
העורך יקפיד לבחור בנקודת מבט שתכניס את הצופה ללב העלילה כמשקיף נוכח בכל סיטואציה. הדבר מחייב תשומת לב ודיוק מרובה בכדי שמחד לא יקטע התיזמון הדרמתי בסיטואציה בין השחקנים, ומאידך – לא נגלוש למלודרמה ולהבעות מוגזמות איפה שלא צריך.

צבע הסרט הדרמתי גם הוא יוכתב לפי הסגנון שיקבע הבמאי – אם מדובר בדרמה עכשווית, סביר להניח שהצבעים יהיו כאלה שמעבירים תחושה ריאליסטית אך מוקפדים, ואם מדובר בדרמה תקופתית סביר להניח שהצבעים יהיו כאלה שיתנו את האווירה המתאימה לתקופה באסוציאציה הקולקטיבית. בהנחה שמדובר בתת-ז’אנר כלשהו – לעיתים צבעוניות הסרט תוכתב על פי הסגנון המקובל בתת-ז’אנר זה.

הסאונד בדרמה יכלול כמעט תמיד תמה מוזיקלית כלשהי, אך המוזיקה תהיה יותר כרקע או כאלמנט מקדים/אווירתי להתרחשות מסויימת. במרבית סרטי הדרמה הסאונד הנוכח יותר יהיה ריאליסטי ומתאים למה שנראה על המסך באותו הרגע, עם כמות לא קטנה של רעשי רקע המתאימים למקום ההתרחשות. כמעט תמיד הדגש בפס הקול הדרמתי יהיה על הדמויות הראשיות, בכדי להכניס את הצופה ככל האפשר לתהפוכות שעוברות עליהן. הטקסט המדובר, כולל כל מחווה וכל רעש סמלי שהפיקו השחקנים, יהיה ברור ובחשיבות עליונה.

מתוך הסרט “סודות ושקרים”
גם זו דוגמה לסרט דרמתי טהור בו במרכז הסיפור מפגש בין בחורה צעירה לאמה הביולוגית עימה לא נפגשה מעולם. גם פה אין עירבוב עם שום תת-ז’אנר וכל הדמויות מתפתחות עקב הסיטואציה המרכזית.

לסיכום, ניתן לומר כי בז’אנר דרמה ישנה גמישות רבה לעורך ולשאר היוצרים מאחר והדגש הוא על הדמויות, על התפתחותן ועל המשחק. זהו ז’אנר המאפשר גיוון רב בכל האספקטים הויזואליים, ועם זאת דורש דיוק מרובה בעת יצירתו בכדי להעביר את העלילה בדרך הרגשית החזקה ביותר. לפיכך סרטים דרמתים הם אלה העומדים במבחן הזמן יותר משאר הז’אנרים, שכן סיפור טוב המסופר ומשוחק כהלכה תמיד נשאר כזה – ללא קשר לתקופה בה נוצר.

במסגרת המחזור הראשון של מסלול ארטדירקשיין, מסלול משותף למכללת מנטור ו״הבצפר״, התבקשו הסטודנטים למתג מחדש את המכללה לקוסמטיקה רפואית. המיתוג כלל עיצוב לוגו חדש, ניירת משרדית, שלט לבניין ועוד. תהליך העבודה החל בניתוח הלקוח והבנת החוזקות שלו ובידולו ממתחריו, הצגת הפרוייקט לסטודנטים, ליווי עבודת העיצוב ולבסוף – הצגת העיצובים בפני הלקוח ובחירת העיצוב הזוכה.

המכללה, שממוקמת  ברמת גן, היא מכללה ותיקה (למעלה מ-19 שנה) שבין כתליה עברו עד כה אלפי סטודנטים והיא היחידה בארץ המעניקה תואר רשמי בתחום הקוסמטיקה הרפואית.
אלא שכבר בפגישה הראשונה הבנו שבכל הקשור לנראות הגרפית, המכללה נשארה מאחור. למכללה לא היה קו עיצובי מובהק, מוצרי הפרסום שלה היו מעט מיושנים ונוסף על כל אלה, המכללה היתה סמויה מן העין – אף לוגו לא התנוסס מחוץ לשטח המכללה ובטח לא על קירות הבנין.
על פניו, הבריף היה סטנדרטי: עיצוב לוגו חדש, שפה גרפית חדשה וכמה פריטים נלווים, כגון ניירת משרדית, שלט לבנין, יצירת גריד בסיסי למודעות פרינט, הכנת מסכים למצגות, עיצוב מחדש של עמוד הבית באתר המכללה וזהו… אבל בפגישה בין הלקוחה לסטודנטים היה ברור שרבקה בן שמחון, מנהלת המכללה, יודעת בדיוק מה היא מחפשת, ומתעקשת על תהליך קצרצר שלא יתארך מעבר לחודש ימים.

קצת על קורס ארטדירקשיין (המשותף ל”מנטור” ול”בצפר”):
קורס זה מכשיר את הסטודנטים לעבודה במשרדי פרסום. במהלך הקורס הסטודנטים לומדים במנטור כיצד לעבוד נכון ויעיל בתוכנות השונות: אילוסטרייטור, פוטושופ, אינדיזיין ועוד. בנוסף, הם לומדים בבצפר תחומים כמו טיפוגרפיה, צבע, מיתוג, חשיבה יצירתית ועוד.
זו הסיבה שהסטודנטים מקורס זה נבחרו להוביל את הפרוייקט, וכפי שתיכף תוכלו לראות – הם עמדו במשימה בכבוד.

תהליך העבודה חולק לשלבים:
חלק 1. ניתוח והגדרת הבריף
את החלק הזה העברנו לעידן גלבוע, פלנר מנוסה שעבד קודם לכן במשרדי הפרסום מקאן אריקסון ודרורי שלומי. תפקידו היה לנתח את פעילות המכללה, למצוא את החוזקות והחולשות שלה ביחס למכללות אחרות ולהגדיר אילו מסרים צריך להעביר דרך המיתוג החדש. לאחר כשבועיים של שיחות עם מנהלת המכללה וסטודנטים בהווה ובעבר – נכתב מסמך מקיף ומסודר.

חלק 2. הצגת הפרוייקט לסטודנטים
יום ראשון, שעה 16:00. הסטודנטים לקורס ארטדירקשיין יושבים סביב השולחן העגול שבמנטור ועידן מציג להם בפעם הראשונה את הניתוח שעשה. החבר’ה נרגשים. זו פעם ראשונה שהם יעבדו מול לקוח אמיתי ולא כחלק מתרגיל. המטרה היא להעמיד ספר מותג שיוצג לפני הלקוח תוך פחות מחודש. הסטודנט שעבודתו תיבחר יהנה, בנוסף למלגת לימודים בסך 2,500 ש״ח, גם מקורס חינם במנטור. אבל הסטודנטים יודעים שהפרס האמיתי הוא פרויקט ראשון לתיק העבודות שלהם והעובדה שהלוגו שעיצבו יתנוסס בענק על קיר קניון הדר דימול – ביציאה מרכבת  מרכז.

חלק 3. התהליך והליווי
ליווי התהליך נפל בחלקו של אורי פלג, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית במכון טכנולוגי בחולון (HIT), מעצב ומאפיין ממשקים, מומחה לעיצוב תדמית ואחד המרצים הוותיקים במנטור. הפגישות הדו-שבועיות הוכיחו שהחבר’ה לקחו את העניין בשיא הרצינות. בתחילת התהליך חיפש כל אחד מהם השראות ויזואליות ואט-אט הסקיצות החלו להופיע. היתה פרזנטציה אחת (מול מרצים מהמכללה), ועשרה ימים לאחר מכן פרזנטציה נוספת מול מנהלי המחלקות במנטור. עכשיו הכל היה מוכן לפרזנטציה האמיתית – הצגת התוצאות ללקוח.

חלק 4. הצגה ללקוח
ביום הקובע הגיעו להגשה הסופית מנהלי המכללה, נציגים של ״הבצפר״ ושל מנטור, שני ״הורים גאים״ (עידן ואורי) ושישה סטודנטים נרגשים: אוריה קלמר, אביעד בלילטי, עדי לי לב, טל אליה, מוטי טוויטו ואלמה ריכטר. כל אחד מהסטודנטים נדרש להציג את מקורות ההשראה שלו לפרוייקט, את הלוגו חדש שעיצב ואת השפה הגרפית שעיצב עבור המכללה. העבודות הצטיינו ברעננות ובצבעוניות כשכל אחת מהן מפרשת את הבריף בצורה שונה: העצמה נשית, מעוגל, התחדשות, ידע ומומחיות. חלק מהלוגואים הציג קווים חדים וצבעים עזים וחלק אחר השתמש בקווים עגולים וצבעים רכים. מתוך שלל העיצובים וההצעות נדרשה הלקוחה לבחור את המיתוג שיוביל את המכללה בשנים הקרובות. וזה לא הולך להיות קל עבורה. הלקוחה ביקשה לקחת לעצמה את הסופ״ש על מנת להחליט.

חלק 5. המיתוג שנבחר
שבוע לאחר מכן, התבקשו הסטודנטים להגיע לטקס קטן להשלמת הפרוייקט. בכנס הזה הוכרזה עבודתה של אלמה ריכטר כעבודה המצטיינת (פרס כספי בסך 2,500 ש”ח וקורס מתנה ממנטור). ״הלוגו שאלמה עיצבה משלב בדיוק את חזון המכללה״ אמרה רבקה בן שמחון, מנהלת המכללה לקוסמטיקה. ״השילוב של האיור שמזכיר במעט את הנחש, סמל הרפואה, מהווה גם סימן להנשלת העור והתחדשות עצמית. אהבתי את האיור בעיקר בגלל שהוא מייצג פתיחות, תנועתיות וגם נשיות״. במקום השני זכתה עדי לי לב (פרס כספי בסך 1,000 ש”ח וקורס מתנה במנטור) ובמקום השלישי טל אליה (פרס כספי בסך 500 ש”ח וקורס מתנה במנטור).

הלוגו החדש על הקיר החיצוני של בנין הדר די-מול

הלובי החדש

כל הצוות:
עומדים (מימין לשמאל) – רבקה בן שמחון, אלמה ריכטר, מוטי טוויטו, אביעד בלילטי, אוריה קלמר, עדי לי לב וטל אליה
יושבים (מימין לשמאל) – אורי פלג ועידן גלבוע

מאת מיכל וינס, מרצה לעריכת וידאו במנטור וכותבת הספר בעברית אודות עריכת וידאו בתוכנת פרימייר (בהוצאת מנטור)

בימינו, כולנו מורגלים בנוכחותן של סדרות קולנועיות, אך למעשה בבחינה היסטורית – הסדרות הקולנועיות המוכרות הפכו לכאלה רק בדיעבד. במילים אחרות – בראשית נולד ״סרט ההמשך״ (sequel). הרעיון לסרט המשך התבסס בראש ובראשונה על הצלחה קופתית של הסרט המקורי. בנוסף, הוא התבסס על רעיון דומה שכבר צלח כ- 200 שנים מוקדם יותר – ספרי המשך.

היסטורית, כבר בראשית ימי הקולנוע, ג׳ורג׳ מילייה, אחד מחלוצי הקולנוע,  יצר, בעקבות הצלחת סרטו ״המסע אל הירח״ (1902), סרט המשך בעל נוסחה עלילתית דומה בשם ״המסע הבלתי אפשרי״ (שני הסרטים התבססו בחופשיות על ספריו של ז׳ול וורן והיו חלוציים בתחום האפקטים המיוחדים והמד״ב).

מעט מאוחר יותר, היוצר הקולנועי פול וגנר יצר שני המשכונים לסרטו ״הגולם״ (1915). שלושתם עסקו בחייו של יצור מיתי בגטו של פראג, אם כי העלילות השונות עסקו בזמנים שונים בחייו של הגולם – קצת פחות נוסחתי.

בשנות ה-20 של המאה הקודמת החלה פריחתה של הוליווד, ובז׳אנר האימה הקופתי צצו סרטי המשך ליצירות כמו ״פרנקנשטיין״ ו-״דרקולה״ שניסו לרכוב על הצלחת הסרט המקורי. רובם, דרך אגב, נחלו כשלון קופתי עקב חוסר פיתוח עלילתי. מכאן נוצרה תבנית קבועה של יצירת סרטי המשך על פי הצלחה קופתית, אך מאחר ולעיתים רבות לקו סרטי ההמשך בחוסר פיתוח עלילתי – לא כל הסדרות הקולנועיות ראויות לשבח.

בשנות ה-60, לאחר הצלחתו של ״דוקטור נו״, הראשון מסדרת ג׳יימס בונד המבוססת על ספריו של איאן פלמינג, רכשה חברת ההפקה EON את הזכויות על כל ספריו מראש, בכוונה ליצור סרט המשך מידי שנה. משאזלו כרכיו של פלמינג, הסדרה, שכבר הכילה גיבור מוכר ונוסחה קבועה, המשיכה להכניס רווחים בזכות תסריטאים שהתאימו סיפורים חדשים לרוח הסרטים המקוריים. השאר הוא כמובן הסטוריה, שכן בימים אלה יוצא לאקרנים סרט נוסף בסדרה -“Spectre”, הסרט ה 24 בסדרה (שיש לקוות שיהיה מוצלח כקודמו ״סקייפול״, שרבים טוענים שהוא המוצלח מכולם עד כה).

בשנות ה-70, סרטי המשך של יוצרים כמו פרנסיס פורד קופולה וסטיבן ספילברג, הכניסו את המיספור הסדרתי לנוסחת סרטי ההמשך. עד לשלב זה סרטי ההמשך קיבלו שמות משלהם, אך ״הסנדק 2״ ו- ״מלתעות 2״ הוכיחו כי ניתן ליצור סרטי המשך שווי ערך באיכותם לסרטי המקור – גם אם אלה אינם מבוססים על יצירות ספרותיות מוכרות וגם אם שמם כשם הסרט המקורי.
מאחר והוליווד מונעת בעיקר על ידי הצלחה מסחרית, ההשקעה בסדרות קולנועיות הלכה וגדלה עם השנים, בעיקר מהופעת מושג ה״זיכיון״ (franchise).
זיכיון הוא בעצם אישור הניתן לסטודיו מסויים לנצל מסחרית מוצר מסויים בשלל דרכים. לדוגמה, סרטי ״מלחמת הכוכבים״, שגם הם מבוססי ספרות בדיונית, הם חלק מזיכיון ענק הכולל דמויות מוקטנות וצעצועים, משחקי מחשב, אביזרי ביגוד ותחפושות, פינות מוכרות בפארקי שעשועים גדולים ועוד – כל זאת בנוסף לכל הסרטים בסדרה.
כמותם ניתן למנות עוד סדרות רבות שהפכו לזיכיונות: אינדיאנה ג׳ונס, שליחות קטלנית, הנוסע השמיני, בחזרה לעתיד, סיוט ברחוב אלם, הארי פוטר, שודדי הקאריביים, מסע בין כוכבים ועוד.
אך בסופו של יום ניתן לומר כי אחד האספקטים המשפיעים ביותר על הצלחת סרטי המשך בסדרות קולנועיות הוא פיתוח הסיפור – ולאו דווקא כמות הכסף שמשקיע האולפן ביצירתו.

לפיכך, הפכו סדרות קולנועיות מבוססות ספרות לפופולריות במיוחד. יתרון מובהק לסטודיו הרוכש זכויות על סדרה ספרותית הוא שיש לה כבר קהל מעריצים מובנה שניתן לבנות עליו שירוץ לקולנוע כשיצאו סרטים המבוססים על הסדרה. כך למשל, סדרות סרטים כמו ״שר הטבעות״, ״נרניה״, ו״הארי פוטר״ היו להיטים קופתיים מובטחים עוד בטרם יצאו לאקרנים.
בעשור האחרון סדרות מבוססות ספרות אפוקליפטית הפכו פופולריות במיוחד. דוגמאות מוכרות מהזמן האחרון הן סרטי ״משחקי הרעב״, ״מפוצלים״, ו״הרץ במבוך״, להם אספקטים דומים מבחינה עלילתית.

קופתיות במיוחד הן סדרות קולנועיות מבוססות קומיקס, ובעיקר קומיקס מז’אנר ״גיבורי-על״. ביניהן ניתן להזכיר את הסדרה הראשונה – ״סופרמן״ שיצאה לאקרנים בשנות ה-70 וזכתה לסרטי המשך וליצירות חדשות מותאמות לדור הצופים החדש. בנוסף – ספיידרמן, באטמן, אקסמן, ארבעת המופלאים, קפטן אמריקה, איירון-מן, הענק הירוק ועוד רבים. סדרות מסוג זה לרוב עתירות אפקטים מיוחדים וקטעי אקשן שלא נראו כמותם, ומתאימות לטווח גילאים רחב במיוחד.
עם זאת חייבים לציין גם כמה סדרות יוצאות דופן בהקשר זה, שמשתייכות לקומיקס שונה מ״גיבורי על״ – ולפיכך יש להן סגנון ייחודי משלהן והן פונות לקהל מעט אחר – ״עיר החטאים״ שיוצריה השקיעו במראה ייחודי ועלילה מכוונת למבוגרים בלבד, ו-“Red”, המשלבת הומור ושחקנים ״רציניים״ בתפקידי אקשן מפתיעים.

הז’אנרים הבולטים ביותר מבחינת סדרות קולנועיות הם: אימה, אקשן, קומדיה ומד״ב  – עם כי ניתן בהחלט לסווג לרשימה זו גם תת-ז’אנרים שלהם.
בין יוצאי הדופן אציין שתי סדרות – סדרת מערבוני הספגטי של סרג׳ו ליאון ״הנווד ללא שם״, בה כיכב קלינט איסטווד הצעיר, תוכננה מראש עבור הקולנוע כטרילוגיה בה כל חלק הביא סיפור שונה עם דמות הנווד (איסטווד), וכל חלק הפך לקלאסיקה בפני עצמה. גם סדרת המד״ב של סרטי המטריקס תוכננה מראש עבור הקולנוע כטרילוגיה המשכית בסיפורו של ״האחד״ שישחרר את בני האדם, אלא ששאר חלקי הטרילוגיה לא זכו לאותה הצלחה של הסרט המקורי.

החל משנות השמונים ומכניסת מכשירי הוידאו הביתים לשוק, גם סרטי אנימציה רבים זוכים לסרטי המשך. אלא שסרטי ההמשך שיצאו ישר בגרסת וידאו, היו ברובם נחותים מהסרט המקורי בכל אספקט וסטנדרט, בעוד שסרטי המשך קולנועיים ליצירות אנימציה זוכים להשקעה ולפיתוח דומה לסרט המקורי – וכך רבים מהם אינם נופלים מהמקור באיכותם. בין הדוגמאות הנחותות שיוצרו ישר לוידאו ניתן לציין את סרטי ההמשך של ״בת הים הקטנה״ ו-״אלאדין״, בעוד שבין הדוגמאות האיכותיות שיוצרו לקולנוע ניתן לציין את סדרת ״צעצוע של סיפור״, שלא רק הפכה מתוחכמת יותר עלילתית מהמשך להמשך, אלא גם נהנתה מהתקדמות טכנולוגית ומראה משופר.

בשורה התחתונה, לפעמים קשה לנחש כמה מוצלח יהיה סרט המשך, אך יש משהו נעים ומוכר ברעיון של סרט המשך – הצופה כבר מכיר את הדמויות הראשיות ואת עולמן ומגיע מראש עם ציפיות מסויימות שנותרו מהסרט המקורי. הנוסחה בסרט ההמשך תהיה תמהיל של ״עוד מהמוכר״ (more of the same) עם הפתעות למכביר, ובהנחה שההשקעה בפיתוח סרט ההמשך היתה ראויה – תיתכן הנאה לא פחותה מהמקור.
אז נפגש בהמשך ובינתים להתראות

נתחיל בשאלה – כמה מכם מכירים את כלי Flair? נמשיך לשאלה השניה – כמה מכם שמכירים את הכלי הזה עשו בו שימוש בחודש האחרון? לטובת אלו שלא מכירים את הכלי כלל, גם אלו שמכירים אותו, לא עושים בו שימוש. למה? כי כולנו חושבים שכל מה שהוא יכול לעשות זה להוסיף את אותם “עיגולי אור”, כמו בתמונות. ובכן, הוא עושה יותר מזה.

קודם כל – איפה הכלי הזה מתחבא? ליחצו לחיצה ארוכה על כלי הריבוע בחלון הכלים. מהתפריט שנפתח, כלי ה-Flair הוא הכלי התחתון.
ואיך יוצרים הבזק אור? הנה השלבים. לפני שמתחילים – בבקשה קיראו עד הסוף כדי לא לחזור על שלבים מסויימים פעמיים.
1. פתחו מסמך חדש ובחרו את כלי Flair.
2. ליחצו על העכבר בנקודה בה אתם רוצים שה-Flair יתחיל במסמך (אפשר יהיה להזיז אותו מאוחר יותר). אל תשחררו את העכבר!
3. כעת, לחיצה על מקש חץ כלפי מעלה מוסיפה קווים ל-Flair ואילו לחיצה על מקש חץ כלפי מטה – מפחיתה את מספר הקווים. הקליקו עד שתגיעו למספר הקווים הרצוי. אפשר לעזוב את העכבר.
4. ליחצו על מרכז המעבר וגררו את העכבר לנקודה בה יסתיים ה-Flair. עדיין לא לשחרר את העכבר!
5. שוב השתמשו במקשי החיצים כדי להוסיף או להסיר מעברים. סיימתם? שחררו את העכבר.
6. מקמו את ה-Flair על רקע צבעוני כדי לראות איך הוא משתלב, הגדילו או הקטינו אותו באמצעות כלי השינוי עד שתגיעו לתוצאה הרצויה.

7. כדי לערוך את ה-Flair שיצרתם באופן מעמיק יותר, סמנו אותו ועם כלי החץ והקליקו פעמיים על דמות כלי Flair בחלון הכלים. בחלון העריכה שנפתח תוכלו להמשיך ולשחק בערכי נתוני הפיזור השונים, שקיפות, עוצמה וכדומה.

אחרי שהבנו איך הכלי עובד (וראינו שזה דווקא יכול לתת לנו תוצאה מעניינת), הגיע הזמן לעשות איתו משהו יצירתי באמת.
1. פתחו מסמך חדש.
2. ציירו ריבוע צבעוני שיכסה את שטח כל המסמך. בדוגמה בחרתי צבע אדום, ככה בשביל הדרמה.
3. בחרו בכלי Flair וליחצו איתו על הריבוע שיצרתם על מנת להציג את חלון הנתונים שלו.
4. השביתו את שתי האפשרויות התחתונות – Ray ו-Rings.
בנתוני Center הגדירו את גודל העיגול (אני בחרתי 150pt), אטימות ובהירות (אני בחרתי אטימות 30% ובהירות 20%).
בנתוני Halo הגדרתי Growth: 80% ו-Fuzziness:90%.

5. אשרו את החלון. נוצר עיגול בהיר עם שוליים שקופים. זה הזמן להוסיף אפקטים.

6. מתפריט Effects בחרו באפשרויות Distort & Transform ומשם באפקט Zig Zag.
7. סמנו את אפשרות Preview כדי לראות את התוצאה לפני אישור החלון. סמנו שינוי אבסולוטי וגררו את מכווני Size ו-Ridges per segment עד לקבלת התוצאה הרצויה (אתם כבר תדעו לזהות אותה).

8. אשרו את החלון.
9. כדי להוסיף אפקטים או לערוך את האפקט הנוכחי, פתחו מתפריט Window את חלון Appearance.
10. סמנו את ה-Flair כדי לראות את כל מרכיביו העיצוביים בחלון. לחיצה על שם האפקט פותחת את חלון העריכה שלו ומאפשרת להמשיך ולהערוך את האפקט.
11. כדי להוסיף אפקט, ליחצו על כפתור fx שבתחתית חלון Appearance ובחרו את האפקט הרצוי מתהפריט.

כתב יגאל לוי, מדריך בקורס פוטושופ מתקדם וכותב בסדרת ספרי פוטושופ קוקבוק ולייטרום

עם רדת החשכה

בפתחו של מאמר זה עליי לציין כי הוא עוסק בחשיפות ארוכות בלילה. צילום בחשיפות ארוכות ביום הוא סיפור מעט שונה ועליו נדון במאמר נפרד.
את צילום הלילה הראשון שלי עשיתי בשלהי שנות השמונים. שירתתי בחיל האוויר, בין היתר כצלם צבאי ועל כתפיי הצרות באותה תקופה הונחו משימות צילום רבות ומאתגרות. לא אחת נאלצתי לאלתר עקב מגבלות התקציב ומצאתי עצמי למשל, ממלא שק בגרעיני תירס ששימש כמייצב למצלמה במקום חצובה.
צילום בחשיפה ארוכה תמיד היה מועדף עלי, בייחוד כי התהליך לא מצריך מאמץ גדול ולמעשה, מלבד הצד הטכני, הוא תובע מהצלם בעיקר מנות גדולות של סבלנות. מעבר לצד הטכני שיבוא בהמשך, הטיפים הבאים עשויים לשפר את איכות התוצאה. חלקם אולי בסיסיים, אך הם הכרחיים להשגת תוצאה ראוייה.

טיפ ראשון: ניקיון
צילום בחשיפה ארוכה עשוי להבליט כתם מים, אדים או לכלוך על העדשה, המסנן (פילטר) או על החיישן. הבעיה שאלו לרוב לא נראים על הצג בגב המצלמה, אך עשויים לחבל בתוצאה. נכון, חלק מהפגמים ניתן לתיקון בלייטרום או פוטושופ, אבל לא שווה לקחת את הסיכון.

טיפ שני: חצובה איתנה
צילום בחשיפה ארוכה לאו דווקא מתחיל במצלמה איכותית או בעדשה מובחרת, אלא ביסודות עליהן מוצבת המצלמה- החצובה. זאת צריכה להיות יציבה ומונחת על קרקע קשיחה. חלק מהצלמים ממליצים על ייצוב המצלמה באמצעות תיק כבד, אך כדאי לדעת כי רוח בינונית עד חזקה עלולה להניע את התיק ולשבש את יציבות החצובה. דווקא שק כבד למרגלות החצובה עשוי להיות יעיל יותר ובלבד שרצועת המצלמה וכבלי השלט הרחוק לא יתנופפו ברוח ויערערו את יציבותה. במידת הצורך כדאי להשתמש בגוף כמגן מפני הרוח.

טיפ שלישי: שלט רחוק
אמנם נושא בסיסי, אך שווה להתעכב עליו. על מנת למנוע תזוזה, ולו מינימלית, של המצלמה בעת הצילום, כדאי להצטייד בשלט רחוק. לניקון וקנון אפליקציות חינמיות לצילום ללא חיבור פיזי למצלמה. מדובר באפליקציות יעילות, אך לא כדאי להסתמך רק עליהן מאחר והן נעזרות בחיבור Wifi המכרסם במהירות את סוללות הנייד. בנוסף, בשוק נפוצים שלטים משוכללים, חלקם אף עמידים בפני טמפרטורות נמוכות. עד כה הסתדרתי היטב עם שלט חוטי בסיסי, הכולל נעילה לצילום מחזורי בפרק זמן הנקבע במצלמה. הנושא קריטי גם במקרים בהם החשיפה מעל 60 שניות. במקרה זה יש לאתר במצלמה את מצב Bulb (עליו נדון במאמר אחר) ולקבוע את משך החשיפה באמצעות לחיצה על התחלת הצילום ולחיצה לסיומו.
כאמור, במידה והשלט חוטי, מומלץ להצמידו באמצעות סרט הדבקה לחצובה כדי שלא ינוע ברוח. במידה ושלט רחוק אינו בנמצא, ניתן להיעזר בקוצב זמן (טיימר) המובנה במצלמה.

טיפ רביעי: סוללות רזרביות
צילום בחשיפה ממושכת עשוי לכלות את הסוללה עוד בטרם סיימת את סדרת הצילומים המבוקשת. באופן כללי ולכל מסע צילום, ההמלצה להצטייד בסוללות נוספות טעונות במלואן.

טיפ חמישי: כוחו של חיישן ועדשה איכותית
אין ספק שככל שחיישן המצלמה טוב יותר, הסיכוי לתוצאה טובה גדל. חיישנים טובים מאפשרים להשתמש ברגישות לאור (ISO) נמוכה יותר ובפועל התוצאה תהיה תמונה עם רמת גרעיניות נמוכה. גם הטווח הדינאמי בהן מצויידות מצלמות איכותיות עשוי לתרום לאיכות הצבעים. מעבר למצלמה, לעדשה תפקיד לא פחות חשוב. ההמלצה כאן היא על עדשות רחבות זווית (בין 10 ל-24 מ”מ) עם מפתח צמצם רחב ככל האפשר. אמנם גם עדשות 50 מ”מ יכולות לעשות את העבודה, אך ככל שהזווית תהיה רחבה יותר, ניתן יהיה לכלול יותר אלמנטים בתמונה וליצור מגוון רחב של קומפוזיציות.

טיפ שישי: בגדים חמים, מזון וסבלנות
רגע לפני הטיפים המקצועיים, מספר תובנות שאספתי עם השנים. מעבר לציוד החיוני להשגת התוצאה הרצוייה, כדאי לוודא שתיהנה מהדרך. ראשית, כדאי להצטייד בלבוש חם, לכל מקרה, בייחוד אם מדובר באזור פתוח. ללילה חוקים משלו ומאחר ומדובר בתהליך ממושך כדאי להיות מוכנים לכל תרחיש.
לצילום בטרמפרטורות נמוכות מומלץ להשקיע בכפפות איכותיות ובלבד שיהיו דקות דיין ויאפשרו לשלוט בכפתורים בגוף המצלמה בקלות.
כריך, חטיף אנרגיה ומשקה חם (רצוי עם קפאין) ישמרו על עירנות וינטרלו במידה מסויימת חוסר סבלנות. ההמתנה הממושכת לתוצאה עלולה לגרור ניסיונות שגויים לקיצור התהליך ע”י קיצוץ משך הזמן, הגדלת הרגישות לאור וכדומה. לאחר שהתמונה מוצגת על הצג, לא כדאי למהר ולצלם את התמונה הבאה. קח קצת זמן ובחן את התוצאה. בדוק אם הסצינה לא כוללת אזורים בחשיפת יתר, או שמא הסצינה חשוכה מדי. בדוק אם אם התמונה נקייה מכתמי אבק ובחן אפשרויות לקומפוזיציות נוספות (עליהן נדון בהמשך). הימנע מהישענות על תיקונים בתוכנות עריכת תמונה.

טיפ שביעי: להגיע מוקדם יותר
הכי כיף זה להיות ספונטאני. להגיע למקום, לפרוק חצובה, להתקין בזריזות את הציוד ולהתחיל לצלם. אבל הנסיון מלמד שתוצאה טובה היא לא פעם תולדה של הכנה מוקדמת.
חכם, מה הוא עושה? מגיע למקום מוקדם יותר, בוחן זוויות צילום לא שגרתיות, מתכנן קומפוזיציות ורושם לעצמו הערות. לא פעם ראיתי צלמים מתייצבים עוד באור היום באתר ו”מתחממים” בצילום השקיעה…

טיפ שמיני: חסימת אור
בצילום בחשיפה ארוכה כל חדירה של אור למצלמה עלולה לגרום לבעיות של רציפות ו/או סטיות צבע. אחת ההמלצות הנפוצות ביותר היא לכסות את העינית עם סרט הדבקה שחור.
מעבר לכך שזה יימנע מאלומות אור להתגנב למצלמה, החסימה תוודא מדידת אור מדוייקת ככל האפשר.

טיפ תשיעי: צלם בפורמט RAW
מומלץ לצלם את כל התמונות בפורמט RAW. פורמט זה אינו משתמש בדחיסה המאבדת פרטים (כמו בפורמט JPEG), כולל טווח גוונים גדול יותר, ומכיל את כל הנתונים שקלט חיישן המצלמה ללא כל עיבוד נוסף מצד המעבד של המצלמה. אמנם לפורמט זה שני חסרונות עיקריים (הוא לא נפתח בכל תוכנה ונפח הקובץ גדול משמעותית מקובץ בפורמט JPEG), אך בתמונות מסוג זה יש חשיבות רבה לטווח הגוונים והרעש שיווצר בתמונה ובשני אלו לפומרט RAW יתרון משמעותי על JPEG. ניתן לאתר את בחירת הפורמט בתפריטי המצלמה בדרך כלל תחת Image Quality.

טיפ עשירי: הגדלת התצוגה המקדמת
לאחר שהתמונה מופיעה על הצג בגב המצלמה, לא תמיד ניתן לדעת אם התמונה חדה כראוי, האם היא מגורענת מדי וכדומה. כיום ניתן להשיג עינית אופטית אותה יש להצמיד על הצג בגב המצלמה ולצפות בתצוגה המוגדלת פי 2 ויותר. מילות החיפוש הן LCD Viewfinder.

הגדרות צילום
אחרי שדאגנו לנקיון העדשה והחיישן והגענו למקום מצויידים במצלמה עם סוללות טעונות, חצובה איכותית, שלט רחוק וגם מזון ושתייה, הגיע שעת האמת- קביעת ההגדרות במצלמה.
ראשית יש להבדיל בין צילומי כוכבים הנעשים בעלטה מוחלטת, לבין אלו הנעשים בתוספת תאורה מלאכותית. ככלל, ככל שאזור הצילום כולל יותר אור- משך החשיפה מתקצר. בדוגמה שצולמה באיילון דרום האורות מעמודי התאורה ומהבניינים הסמוכים מאפשרים חשיפה קצרה של 5 שניות. לעומת זאת, צילום באזור בו התאורה מגיעה בעיקר מהכוכבים מצריך חשיפה ארוכה יותר.
לפני הכל, כדאי לעבור למצב צילום ידני (M) בו ניתן לקבוע את כל ההגדרות המבוקשות. לחילופין, בחלק מהמצלמות ניתן לקבוע את מפתח הצמצם במצב קדימות צמצם (A, AV) ואז לעבור למצב ידני לקביעת שאר ההגדרות.

צילום בתאורה מלאכותית
כאמור, בדוגמה זו הסצינה מוארת ע”י עמודי תאורה, פנסים המאירים בניינים ואור הבוקע מחלונות הבניינים.
במקרה כזה ניתן לחשוף את החיישן לפרק זמן קצר יותר. אך לפני שנמשיך, כדאי להסביר מספר סוגיות:
מפתח צמצם - על מנת להשיג חדות גבוהה בכל אזורי התמונה (הגדלת עומק השדה) כדאי להשתמש במפתח צמצם הנע בין 11 ל-22. שים לב שהקטנת המפתח (ערך F גבוה) גוררת הגדלת משך זמן החשיפה, או הגדלת הרגישות לאור (ISO).
רגישות לאור (ISO) - השאיפה בצילום בחשיכה היא להשיג תמונה מוארת היטב, אך גם מופחתת גרעיניות. זו אחת הסיבות להגדלת משך החשיפה. בסצינות מוארות אני קובע את הרגישות על 100 ISO. במצלמות בהן הרגישות הבסיסית היא 200 ISO יש צורך בהפחתת משך החשיפה.
חשיפה - כידוע, הסוד לתמונה מוצלחת מתחיל קודם כל באור. חשיפת התמונה לפרק זמן קצר מדי תיצור תמונה חשוכה ואילו חשיפה ממושכת מדי תיצור אזורים בהירים מדי וחסרי פרטים. שים לב לדוגמה הימנית – היא אמנם צולמה במפתח צמצם גדול יותר מהתמונה התחתונה (8 לעומת 11), אך במחצית מזמן החשיפה. התוצאה- תמונה חשוכה יותר. בנוסף, במידה והסצינה כוללת עצמים שאינם נייחים כגון מכוניות, הגדלת משך החשיפה תגרום להם להיראות כמריחות של אור. בתמונה השמאלית החיישן נחשף לפרק זמן ארוך יותר. בזמן נתון זה חלפו יותר מכוניות ואלו יצרו יותר שובלי אור. בדיקה מדוקדקת של התמונה מגלה שבתמונה העליונה הבניינים הרחוקים חדים פחות. המסקנה- כדאי לנסות להקטין את מפתח הצמצם (ערך גבוה) ולהגדיל את משך החשיפה.

פוקוס - מיקוד הוא אחד הנושאים הבעייתיים בצילום מסוג זה מאחר ולא תמיד המצלמה תצליח להתמקד בחשיכה ולכך מספר פתרונות, הראשון הוא לעבור למיקוד ידני בעדשה (MF). במידה ועדיין קשה להתמקד, ניתן לנסות, בעיקר אם האובייקט לצילום קרוב, להיעזר בפנס כדי להאיר אותו לצורך המיקוד, בשלב זה, לאחר ההתמקדות, יש לעבור למיקוד ידני ואז לכבות את הפנס ולצלם. שים לב שחובה בצילום בשיטה זו לעבור למצב צילום ידני (M) מאחר והארת האובייקט עשוייה לשנות את מדידת האור. אפשרות שלישית היא לעבור למצב של “אין סוף” (Infinity) המסומן בחלק מהעדשות בסימן אין-סוף (הספרה 8 מסובבת). במידה והסימן לא מופיע על העדשה, ניתן לנסות להתמקד על אובייקט רחוק (כגון עץ, עמוד וכו’). לאחר השגת הפוקוס יש לנעול את הפוקוס או לעבור למצב מיקוד ידני בעדשה. שיטה אחרת היא לנסות להתמקד בירח.

עדשה - בתחילת המאמר המלצנו על עדשות רחבות זווית (בין 10 ל-24 מ”מ) עם מפתח צמצם רחב ככל האפשר. לעדשות בעלות אורך מוקד קבוע (Prime) יתרון מאחר והן לרוב בעלות מפתח צמצם רחב ורמת חדות גבוהה יותר.

צילום כוכבים (צילום בחשיכה)
כאמור, קיים הבדל בין צילום בתאורה מלאכותית לבין צילום בעלטה. כשמקור האור העיקרי הוא הכוכבים, יש לשנות את הקביעות במצלמה ולהתאימן למצב זה. אך לפני הכל כדאי לצלם בלילה נטול ירח, במקום המרוחק מאורות העיר ובשעה בה השמיים כהים מאוד (בין 1 ל-2 לפנות בוקר).

מפתח צמצם - בצילומי נוף ההמלצה בדרך כלל על מפתח צמצם נמוך (ערך F גבוה) וזה מה שבדרך כלל מטעה צלמים. בגלל שהכוכבים רחוקים, ניתן לטעות ולחשוב שלהשגת עומק שדה מקסימלי יש לסגור צמצם. אך האמת היא שמפתח הצמצם הנכון הוא הגבוה ביותר שהעדשה מאפשרת (ערך F נמוך). הבעיה היחידה שעלולה לצוץ היא כשמצלמים עצמים הקרובים למצלמה (כמו בדוגמה שלפניך). התמקדות בעצם רחוק תגרום לעצמים אלו להיות מטושטשים. אמנם ניתן להתגבר על בעיה זאת באמצעות פיצול הצילום לשתי תמונות (כשאחת מהן מתמקדת באין-סוף והשניה מתמקדת בעצמים הקרובים) וחיבורן בפוטושופ, אך בדוגמה שלפניך הפשרה הייתה צילום במפתח צמצם 2.8 והשגת תמונה עם חדות בינונית באזור האבנים וחדות מקסימלית באזור הכוכבים.

רגישות לאור (ISO) - בצילומים בעלטה אין מנוס מלבחור ברגישות גבוהה המתחילה ב-1600 ISO ונוסקת מעלה בהתאם ליכולות חיישן המצלמה. זהו מקרה קלאסי בו לאיכות החיישן משקל מכריע. אמנם מצלמות בנות ימינו יודעות לצלם ברגישות גבוהה אף יותר, אך לא כולן יודעות להתגבר על הגרעיניות המופקת. צילום ב-3200 ISO ואף ב-6400 ISO יעניק את כמות האור הדרושה, אך עשוי להוליד תמונות רועשות. אין זה אומר שאין מנוס מגרעיניות. רוב המצלמות בנות ימינו מצויידות במנגנון הפחתת רעש (נקרא בחלק מהתפריטים NR או Long exposure noise reduction) אותו כדאי להפעיל במצב זה.
חשיפה - על מנת להשיג יותר אור, יש לחשוף את החיישן לפרק זמן ממושך יותר ונשאלת השאלה, למה בעצם לא לצלם ברגישות נמוכה (100 ISO למשל) ולפרק זמן ממושך יותר? התשובה פשוטה – בגלל תנועת כדור הארץ חשיפת התמונה ליותר מ-30-40 שניות תיצור תמונה עם כוכבים מטושטשים. רוב המצלמות מציעות זמן חשיפה מקסימלי של 30 שניות. במידה ורוצים לחשוף את החיישן לפרק זמן ממושך יותר, יש לעבור למצב Bulb, המאפשר להתחיל ולסיים את החשיפה באופן ידני. כאמור, 30 שניות אמורות להספיק להשגת תמונה עם כוכבים מוארים וחדים.
פוקוס - גם כאן ההמלצה להתמקד באמצעות מעבר למצב של של אין-סוף (Infinity) בעדשה. כדאי לשים לב שלחלק מהעדשות יש אפשרות לסובב את העדשה למצב של מעבר לאין-סוף. כדי למקם את המחוג או הפס בדיוק באמצע האין-סוף. אפשרות אחרת היא לנסות להתמקד באלומת אור רחוקה.
איזון לבן - אני מעדיף בדרך כלל לצלם במצב של נורת להט (Tungsten) המספק שמיים כחולים. יחד עם זאת, שווה להתנסות במצבים שונים ולו כדי להשיג תוצאות שונות.
קומפוזיציה - אמנם צילום מעניין של שביל החלב יכול לבדו לעשות את העבודה, אבל תמונות באמת מרהיבות כוללות נושא המצולם בחזית ורקע מעניין. הכוכבים ישמשו כרקע מעניין בייחוד אם הם בוהקים או לחילופין שביל החלב וצפיפות הכוכבים מוצגת. אגב, צילום במפתח צמצם רחב (ערך F נמוך) מגדיל את הסיכוי לבוהק בכוכבים. כדאי לשים לב לעצמים נייחים ועצמים נעים בתמונה. עצמים נייחים ייצאו חדים בעוד עצמים נעים עלולים להיראות מטושטשים או מרוחים. הטריק הוא לצפות כיצד תנועה תיראה בתוצאה הסופית- לעיתים עצמים נעים יכולים לשמש ליצירת אפקט מעניין.
זהירות אור מלאכותי - קשה מאוד לראות בחשיכה ולא מעט צלמים מוצאים עצמם מדליקים פנסים ובעצם הורסים לעצמם ולחבריהם את התמונות. במידה ויוצאים לטיול צילום קבוצתי, כדאי מאוד לסכם מראש מספר כללים וביניהם מתי מותר להדליק אור (מומלץ להצטייד בפנסים זעירים עם אור עמום)  ומתי אפשר לשנות מיקומים (כדי לא לחדור בטעות לפריים של מישהו אחר). אגב, לא הייתי ממהר לזרוק תמונות שאלומת אור חדרה אליהן בטעות.
כפי שניתן לראות בדוגמה, קיימות גם תקלות מופלאות… אור מלאכותי מכוון עשוי להשיג אפקטים מעניינים ובלבד שההארה קצרה מאוד (בין מחצית השניה ועד שניות בודדות), אחרת החשיפה הארוכה עלולה לגרור איבוד פרטים באזורים המוארים.

לסיכום
צילומי לילה דורשים הכנה מוקדמת הן בהכנת הציוד הנדרש והן בביקור מוקדם באתר הצילום. לצד ציוד איכותי, המצרך החשוב ביותר הוא סבלנות. לעיתים לאחר ליל שימורים ארוך ייוותרו במצלמה מספר קטן של תמונות ראויות. זה לא צריך להטריד אותך, אלא רק לעודד לחקור ולנסות שיטות שונות, קומפוזיציות לא שגרתיות והגדרות צילום מדוייקות. צילום ממושך פותח צוהר להרבה אפשרויות יצירתיות. הסופר והאינטלקטואל הצרפתי מרסל פרוסט כתב פעם שמסע החיפוש האמיתי לא מורכב מצפייה באדמות חדשות אלא בעיניים חדשות. צאו למקומות שאתם מכירים ונסו לראות אותם מזוויות שונות ומעניינות המספרות סיפור אחר על המקום. כמו בכל מיומנות, גם זו נרכשת בעזרת התנסות. יצאה לכם תמונה מעניינת בחשיפה ארוכה בעקבות המאמר? שתפו איתנו! בהצלחה!

למאמר זה מצורף סרטון המציג את תהליך עיבודה של תמונה שצולמה בחשיפה ארוכה. העיבוד בוצע בתוכנת לייטרום

המאמר פורסם לראשונה באתר של יגאל לוי – www.photoshopmaster.co.il