כתבה סיגלית אריאלי, מרצה בקורס בניית אתרים במנטור

 ניוזלטר הפך לכלי שיווקי-מכירתי מוביל: הוא מאפשר לשמור קשר עם לקוחות, להודיע על שירות או מבצע חדש, לשלוח טיפים (מקצועיים או דווקא כאלו המתאימים לשעות הפנאי), לפנק בהטבה מיוחדת למנויים ועוד.
ההשקעה בניוזלטר היא לא קטנה – יש לחשוב על תכנים ועיצוב, לבחור חברה שתפיץ את המיילים, לעקוב אחר תוצאות המייל (הביא לעליה במחירות, הביא להסרה מרשימת התפוצה ועוד), אבל זו השקעה משתלמת.

עיצוב ניוזלטר – כל מי שלמד בניית אתרים בשנים האחרונות ניגש לבנות ניוזלטר ב-HTML, שזה מצויין וכך צריך. חשוב לדעת שלא כל תגי HTML נתמכים בתוכנות המייל השונות. למעשה, רוב התגים החדשים (יחסית), כמו div, אינם נתמכים ועל HTML5 אין מה לדבר. לכן יש לעצב את הניוזלטר באמצעות טבלה (table) פשוטה.
בנוסף, תוכנות מייל רבות אינן תומכות בסגנונות CSS, כך שכדי לעצב מלל מומלץ להשתמש בתגי HTML פשוטים לתאור גודל, משקל וצבע הפונט.
שימוש בתמונות מוסיף הרבה לעיצוב הניוזלטר, כל זמן שזוכרים שיש מערכות מייל שחוסמות הצגת תמונות, כמו חברות שאינן מאפשרות הצגת קבצים מצורפים (במקרה שלנו, תמונות) במיילים המתקבלים בשרת החברה. לכן חשוב שכותרות ומלל "רץ" יהיו מלל חי (מלל שהוקלד בטבלה בעמוד ה-HTML) ולא תמונה. במידה ואין ברירה, וודאו שאתם מוסיפים מלל חי מתחת לתמונה על מנת שמי שאינו יכול לראות אותה, עדיין יבין מה המסר ששלחתם.
קישורים – תמיד עדיף להשתמש בקישורים על מלל ולא קישור מתמונה (Image Map). במידה ואין אפשרות אחרת (כי אתם רוצים שימוש ב"כפתורים"), הוסיפו גם מלל עם כיתוב הכפתור והיפכו אותו לקישור. וודאו עיצובית שהמנויים יבחינו באפשרות הקלקה על קישורים. במידה ומדובר במלל, כדאי להדגיש אותו.

ניוזלטר של זאפה. היות ונעשה שימוש בתמונות, בראש המייל נמצא קישור למי שאינו רואה את התמונות. הקלקה על הקישור מעבירה את המנוי לעמוד אינטרנט

תמונות בניוזלטר – רוב מערכות שליחת המיילים שומרות את התמונות שצרפתם לניוזלטר על השרת שלהן ומקשרות בין השרת לבין המייל, כך שהמייל עצמו אינו כבד. בכל זאת, שימוש בתמונה גדולה עלול לעקב את הצגת הניוזלטר, לכן כדאי להשתמש במספר תמונות קטנות.

רוחב הניוזלטר – היות והניוזלטר נבנה בתוך טבלה, יש לקבוע את רוחב הטבלה כך שתתאים לתצוגה בתוכנת מייל. מומלץ רוחב של 600-700 פיקסלים. למזלנו אין מגבלת גובה בניוזלטר, אבל רצוי שהוא לא יהיה ארוך מדי.
עיצוב רספונסיבי – יש דבר כזה, עיצוב רספונסיבי למייל, אבל הוא יותר מורכב ממה שהייתם מצפים, היות וישנן הגדרות שפשוט לא עובדות על טבלה. אם אתם רוצים שהמייל שלכם יתאים גם למכשירים סלולריים, כדאי לעצב את התבנית כך שתראה טוב בגדלים שונים. לדוגמה, אם עיצבתם את הניוז לטר בשני טורים – טור אחד ובו מלל וטור שני בו תמונה מתאימה, מומלץ שהתמונה לא תהיה ארוכה מדי, היות וכדי לראות את כולה יהיה על המנוי לגלול. נכון, הוא יגלול ממילא, אבל לראות תמונה "בהמשכים" זה לא כיף.

תכנים בניוזלטר הם אומנות בפני עצמה. אף אחד לא אוהב לקבל רק פרסומת. רובנו הרי זורקים מיד את דואר הזבל שמתאסף בתיבת הדואר הביתית, ואותה פעולה בדיוק יבצע המנוי אם כל מה שתשלחו אליו יהיה פרסום מבצעים או מוצרים חדשים שאתם רוצים שהוא יקנה. לכן מומלץ להוסיף גם ערך מוסף לניוזלטר, כמו טיפ על שימוש יעיל יותר במוצרים, מאמר שאתם חושבים שיעניין את המנויים וכדומה. בכל מקרה, מומלץ לשמור על מלל קצר וליצור עמוד באתר המכיל את כל המאמר ותמונות מתאימות. בניוזלטר כיתבו כמה שורות ולמה כדאי להמשיך לקרוא והוסיפו קישור למאמר המלא באתר שלכם. כך תפסתם שתי ציפורים – המנוי שלכם מרגיש שאתם משקיעים בו ואתם מקבלים עוד תנועה באתר. בנוסף, מומלץ להוסיף קישורים לרשתות חברתיות ואפשרות לשיתוף הניוזלטר, זו חשיפה לקהל חדש שיתכן וירצה להרשם לניוזלטר שלכם.

ניוזלטר של InfoWorld. הכתבה הראשית מופיעה תחילת המייל עם תקציר מתחתיה. לחיצה על הכותרת מעבירה לכתבה המלאה. הניוזלטר מכיל מספר אפשרויות שיתוף חברתיות, מה שיכול לעזור להפצתו בקהל חדש

עוד ניוזלטר של InfoWorld. היות והניוזלטר מיועד לאנשים העוסקים בטכנולוגיה, אין בו תמונות, אלא מלל בלבד. כל כתבה מלווה בתקציר של שורה או שתיים והפניה למאמר המלא. נראה מעט "יבש" אבל מתאים למי שתמונות "לא עושות לו את זה"

מה חייב להיות בכל ניוזלטר? קודם כל פרטי התקשרות אליכם – מספר טלפון, כתובת דוא"ל, כתובת העסק. אנשים רוצים לדעת שיש מישהו "אמיתי" מאחורי הניוזלטר שהם מקבלים ובמידת הצורך, יש עם מי לדבר. בנוסף, אתם חייבים לפי חוק הספאם בהוספת קישור להסרה מהניוזלטר. במידה ואתם שולחים את המייל דרך חברת הפצה, לרוב הקישור הזה מובנה במערכת ויתווסף לכל מייל אוטומטית.
בכל מקרה, מומלץ לעקוב אחר התגובות לניוזלטר ולשים לב לאחוזי פתיחת המייל ולרמת ההסרה ממנו. אם יש ירידה באחזוי הפתיחה, נסו להבין מה קרה – יתכן והשעה בה אתם מפיצים אינה שעה מוצלחת, לדוגמה, 11 בלילה של יום חמישי זו לא שעה טובה לשלוח ניוזלטר היות ורוב האנשים יפתחו אותו רק ביום ראשון ואז הוא כבר יהיה בתחתית ערימה של מיילים אחרים.
אם אנשים מסירים את שמם מהרשימה נסו לברר מה קרה – האם התכנים אינם מעניינים? האם מה שכתוב אינו מספיק ברור? אולי אתם שולחים יותר מדי ניוזלטרים בחודש?

לסיכום – ניוזלטר הוא כלי מעולה לשיווק ופרסום ובעיקר לשמירה על קשר עם לקוחות. יש להקפיד על בנייה מתאימה עבור תוכנות מייל שונות. התכנים צריכים להתאים לקהל היעד, תוך העברת מסרים ברורים במילים ספורות והפניה למאמרים באתר האינטרנט. את הניוזלטר מומלץ לשלוח בשעות בהן יש את הסיכוי הטוב ביותר שהמנוי יקרא את המייל. לפי מחקרים שונים, במידה וקהל היעד שלכם הוא אנשי מקצוע, כדאי לשלוח ניוזלטר בימים ראשון עד חמישי בין השעות 10:00 עד 12:00.

מאת מיכל וינס, מרצה לעריכת וידאו במנטור

בעריכה המודרנית אנחנו עובדים לרוב עם קבצים דיגיטליים, בתוכנות שעושות שימוש באותם חלקים נבחרים מחומרי הגלם, אך לא פוגעות לרעה בכל העודפים שאינם נכנסים לסרט המוגמר. לפיכך, בעיני עריכה קשורה יותר למה שמופיע בסרט ולא למה ש"נחתך" ממנו.

כמי שהגיעה לעריכה מאנימציה, אני מכירה בחשיבותו של תימצות בכל הנוגע להעברת סיפור – ובתימצות ישנה אמנות לא מבוטלת.
לדעת לתמצת פירושו לשמור את כל אותם רגעי מפתח עלילתיים חשובים, מבלי להאריך במקומות מיותרים, ועדיין, יש לספר את הסיפור בדרך שתיצור רגש כלשהו אצל הצופה.
כאשר עורך מתמודד עם חומר גלם ראשוני, עליו לזהות מהם הרגעים הטובים ביותר שיש לשמור מבחינה סיפורית (ויש לקוות גם צילומית), ולסנן החוצה את התפל. מבחינת יחס בין עיקר לתפל, לא אגזים אם אומר שלעיתים קרובות רק 10% מהחומר המצולם מגיע אל התוצר הסופי.

אחד התרגילים הראשונים המומלצים לעורכים מתחילים הוא יצירת תקצירים למיניהם כמחווה לסרטים אהובים, ואין הכוונה לקדימונים ("טריילרים") להם אקדיש מאמר נפרד. זהו תרגיל חשוב מאחר והוא מאלץ את העורך לבחור מה להשאיר ומה להשמיט מסרט אהוב, בכדי ליצור תקציר שעדיין מעביר את המשמעות והאווירה של הסרט ואת רגעיו הטובים.
בנוסף, חשוב שעורך ילמד את אמנות התימצות דרך סרטים אהובים עליו ויפתח מיומנות לזיהוי רגעי מפתח חשובים שכאלה בסרטים אותם הוא יצור. בסופו של דבר עריכה טובה היא מניפולציה על רגשותיו של הצופה.
באנימציה, מאחר ויש לצייר כל פריים מהרצף הסופי, יש חשיבות גדולה אף יותר לתימצות, שכן אנימטורים עשויים לבלות זמן רב ביצירת חומרים שלבסוף לא יכנסו אל הסרט הסופי, דבר שמעלה את עלויות ההפקה ולוח הזמנים.
לפני מספר שנים צפיתי בפסטיבל אנימציה במקבץ סרטוני אנימציה מפסטיבלים של אותה שנה בעולם, ובין הסרטונים במקבץ הופיע סרטון שכולו תקציר של שלושים שניות של "הניצוץ" ( סרטו של סטנלי קובריק) באנימציית פלאש, כולו משוחק על ידי ארנבים…
למותר לציין כי הסרטון גרף התקפי צחוק בלתי נשלטים ושודר מספר פעמים לבקשת הקהל.
הוא גם זכה בפרסים על המקוריות והאמנות שבו.

למען מי שאינם מכירים את הסרט "הניצוץ" – הסרט מבוסס על ספר של סטיבן קינג, והוא עוסק במשפחה קטנה (זוג נשוי עם ילד קטן) המגיעה למלון באזור הררי ההופך לא נגיש בתקופת החורף. הם מגיעים למלון זה עקב תפקיד חדש של האב כשומר על המלון בתקופת נתק חורפית זו, ושאיפתו כסופר ואלכוהוליסט משתקם, לסיים את ספרו תוך כדי שמירה על המלון.
בנוסף לכך מסתבר די מהר כי לילד הקטן יכולת לא נעימה לתקשר עם רוחות רפאים. מובן שזהו בסיס מצויין לדברים שישתבשו והסרט הופך לסרט אימה ככל שהוא מתקדם.
מאחר ומדובר ביצירה של סטיבן קובריק, בסרט רגעים קולנועיים בלתי נשכחים רבים שהפכו לקאלט מייד עם יציאתו (1980), ביניהם צילומי עומק של מסדרונות המלון הארוכים בהם רוכב הילד הקטן על אופניים לאורכם של שטיחים בדוגמאות משנות השבעים, רגעים בהם האב (המשוחק על ידי ג'ק ניקולסון הצעיר) מתחרפן, ורגעי השיא של הסרט שלא אספלייר למי שלא ראה וירצה לצפות בו.

סרטון האנימציה הפגין אמנות תימצות אמיתית – בתקציר המשוחק על ידי הארנבים מופיעים כל הרגעים החשובים בסרט בקצב מסחרר, תוך הקפדה על שיחזור מצויר במדוייק של זויות מצלמה וקומפוזיציה, כולל השטיחים עם הדוגמאות המזעזעות של שנות השבעים – ומכאן החן שלו. בנוסף, מדובר במשימה לא פשוטה כלל – תימצות סרט באורך מלא לגרסה של שלושים שניות.

הניצוץ – הסצנה בה הילד נוסע במסדרונות. שימו לב לשטיחים

הגירסה הארנבית. הקפדה על פרטים כמו צבע האופניים והשטיחים

מאז יצרה יוצרת אותו סרטון אתר המכיל תקצירים בני שלושים שניות של סרטי קאלט רבים, כולם באניציית פלאש וכולם משוחקים על ידי ארנבים. ניתן למצוא שם בין השאר גרסאות לסרטים כמו "הנסיכה הקסומה", "מלתעות", ,טיטניק", "מלחמת הכוכבים", "מועדון קרב", "הר ברוקבק" ועוד, לצד סרטים של טרנטינו ("ספרות זולה", "כלבי אשמורת", "להרוג את ביל"), ואפילו לצד קלאסיקות למיניהן כמו "קזבלנקה", "חלף עם הרוח" ועוד – כל אחד מהם באורך שלושים שניות ומשוחק על ידי ארנבים.

כתובת האתר: http://angryalien.com
האתר מומלץ בחום גם למי שמנסים ללמוד את אמנות התימצות וגם למי שסתם אוהבים סרטים ורוצים לצחוק קצת.

כתב תומר שוטלנד, מרצה בקורס פלאש במנטור

לפני 10 שנים, בשנה השנייה ללימודי, נחשפתי לתוכנה המאפשרת לעבוד עם מולטימדיה בשילוב של תכנות אינטראקטיביות. המפתחת של אותה תוכנה היתה מקרומידיה.
אהבתי את הקלות והפשטות שבה היא מאפשרת ליישם רעיונות. לתוכנה קראו מקרומידיה פלאש.
במהלך שנות עבודתי השתמשתי בתוכנה ליצירת משחקים, אנימציות, פרסומים באינטרנט, אתרים ומצגות.
ב-2008 הצטרפתי לחברת סטארט אפ שפיתחה מנוע תלת מימדי לפלאש. נדהמתי מהאפשרויות הבלתי מוגבלות שניתן לעשות בתוכנה.
כולנו מכירים את הבאנרים, האתרים והמשחקים שפותחו בפלאש עבור האינטרנט. החיים היו יפים.
ואז סטיב ג'ובס שינה את כללי המשחק.
בעקבות החלטה שלו (שנבעה מכמה סיבות), פלאש הפכה ללא רלוונטית באינטרנט בשל חוסר היכולת לצפות בתכנים שנוצרו בה במכשירי iPhone ו-iPad.
אחרי אפל, גם גוגל חסמה את נגן פלאש במכשירי אנדרואיד, ואליהם הצטרפה גם מיקרוסופט.
לפני כשבועיים רציתי לצפות בתכנים שיצרתי בפלאש בסמסונג טאבלט שלי, ונתקלתי בדפדפן Photon Flash Player for iPad שמאפשר לי לצפות בפלאשים שיצרתי.

הצגת פלאש במכשירי iPhone בעזרת דפדפן Photon Flash Player for iPhone

בדף של הורדת התוכנה הופתעתי לגלות שניתן להוריד את הדפדפן גם לאייפון. פתחתי את האייפון והורדתי את הדפדפן למכשיר שלי, התחלתי לעשות בדיקות והופתעתי לגלות שזה עובד נהדר. אז יש עכשיו פתרון לפלאש גם בסמרטפונים.

איך זה משפיע על השוק?
כיום, רוב היישומים של פלאש הם בתחום של משחקי דפדפן. ניתן לבנות משחקים בפלאש ולייצא אותם ל-Adobe Air מכיל גם את הנגן שנחסם ע"י אפל, ובכך לעקוף את המגבלה .
יש המון אתרים המציאים משחקי דפדפן חינמיים שבנויים בפלאש ומעכשיו ניתן לשחק בהם מבלי להוריד או/ו לקנות אפליקציה.
האימפקט של הדפדפן הזה תלוי בכמות ההורדות והשימוש בדפדפן בו, ולכן קשה להעריך איך, מתי ואם בכלל זה ישפיע על השוק בצורה משמעותית.
הבעיה המרכזית בתפוצה של הדפדפן היא שהוא בתשלום למכשירי אפל (לאנדרואיד הוא בחינם עם פרסומות). כיום, אנשים רגילים לקבל הכל בחינם ועדיין לא "רגילים" לשלם על תוכנות , והחברות מרוויחות מפרסום (לדוגמה  ‪.(WAZE‬
הדפדפן עולה כ-5 דולר, סכום שאנחנו מוציאים בקלות  על קפוצ'ינו שאנחנו קונים באחת מהרשתות הקפה הפרוסות ברחבי הארץ. את הקפוצ'ינו אנחנו שותים ב-5 דקות בממוצע ובזה נגמר תפקידו, לעומת זאת הדפדפן הזה משמש אותנו לטווח הארוך.

איך עובד הנגן של פלאש?
פלאש מייצרת קבצים מסוג ‪SWF ‬, שניתנים לצפייה בכל מכשיר שבו מותקן הנגן.
רוב החישובים מתבצעים על המעבד ולא על הכרטיס מסך, בניגוד למשחקי מחשב.
בגלל הסיבה הזאת פלאש מוגדרת כ"זוללת משאבים".
הטכנולוגיה שמאחורי הקלעים :
הטכנולוגיה של הדפדפן מבוססת על מחשוב ענן. הדפדפן מציג לכם את הפלאש מהשרתים של החברה, ולכן הוא כמעט  ואינו תלוי בחומרה של המכשיר שלכם. במילים אחרות, הוא "משדר לכם" את התוכן והמכשיר בעצם משמש רק כמסך. "זלילת המשאבים"  מתבצעת על השרתים של החברה ולא על המכשיר שלכם.
בניסיונות שביצעתי הדפדפן לא קרס. לעומת זאת, הסוללה היא בעיה אקוטית במכשירים של אפל.
על פי נתונים רשמיים זה הדפדפן שנימכר הכי הרבה מחנות ‪iTunes‬. בנוסף, זו ההורדה הכי מבוקשת בתחום של עזרים ל-‪.iPad
בסיום ההורדה, יש ללחוץ בדפדפן על האייקון של הברק(‪   (Flash‬והופ – הפלאש עובד.
הקליקו כאן על מנת להוריד את הדפדפן.

כתבה סיגלית אריאלי, מרצה בקורס בניית אתרים במנטור

שימוש בגריד (Grid) מאפשר לעצב בצורה מהירה וקלה יותר את האתר, על ידי חלוקת הדף לטורים ברוחב קבוע ומיקום ה"תיבות" שיכילו תמונות, וידאו ומלל, בכל שורה.
כן, השימוש בגריד נחשב על ידי מספר מעצבים למיושן ואפילו שגוי, אבל כולם מסכימים שעמודים שעוצבו בעזרת גריד ברור (ונכון) הם עמודים מאד קריאים ונעימים לעין. בנוסף, מי שחדש בתחום העיצוב לאינטרנט, יפיק הרבה מהשימוש בגריד (לפחות באתרים הראשונים אותם הוא יעצב).

אז איך זה עובד? השיטה הנפוצה ביותר היום היא חלוקת העמוד ל-12 טורים שווים (שבינהם יש רווחים שווים). חשוב לזכור כי מספר הטורים משתנה בהתאם לגודל המסך, כך שמסך של סמרטפון יחולק, לרוב, ללא יותר משלושה טורים, ואילו מסך של טאבלט יכול להכיל גם 6 ואפילו 8 טורים (כאשר צופים בו בתצוגה אופקית).
נחזור לחלוקה ל-12 טורים. אם יש תמונה (או תפריט ניווט) ברוחב כל רוחב העמוד, היא למעשה תהיה ברוחב של 12 הטורים. מתחת לתמונה ימוקמו שתי תמונות גדולות, שרוחב כל אחת מהן הוא 6 טורים. מתחת לשתי התמונות האלו יהיו עוד 4 תיבות מלל, שכל אחת מהן תהיה ברוחב של 3 טורים.
השיטה הזו חוסכת לנו את הצורך בחישוב רווחים בין תיבות (תמונות או תיבות מלל), חישוב רוחב של כל טור וכן הלאה.

אתר 960 מכיל קובצי גריד מוכנים עבור תוכנות ורזולוציות שונות. ניתן להוריד את הקבצים בחינם

באינטרנט ניתן למצוא מספר אתרים המאפשרים להוריד קובצי גריד מוכנים מראש לגודלי מסך שונים (רזולוציות). 960 הוא אתר שכל כולו גריד.
מבט בדף הבית שלו מראה מיד את החלוקה לגריד (טורים) שהברורה שבהם היא זו של הכפתורים – שורה אחת של שני כפתורים רחבים ותחתיה שורה נוספת של שלושה כפתורים. מה שהכי בולט לעין זה הכפתור הרחב (ובצבע אפור בהיר) שקורא להוריד את קובצי הגריד.

אחרי שהורדתם את הגריד אל המחשב, פיתחו את הקובץ המתאים לכם בתוכנת אילוסטרייטור או פוטושופ (או כל תוכנה אחרת בה אתם עובדים) כדי להמשיך במלאכת העיצוב. השלב הראשון, לרוב, הוא עיצוב ב"מסגרות" (wireframe), בלי תמונות או מלל – רק מסגרות המייצגות את העיצוב. אחרי שהלקוח מאשר את העיצוב הראשוני, אפשר להתחיל למקם את התמונות והמלל.

עיצוב "מסגרות" בעזרת גריד של 12 טורים בתוכנת אילוסטרייטור

כמו שניתן לראות, מאד פשוט ומאד מסודר. עבודה עם גריד מתאימה לאתרים המציגים תמונות רבות, כמו אתרי חנויות או גלריית עבודות, כמו גם אתרי חדשות, בלוגים וכדומה.
אחרי שהתרגלתם לעבוד עם גריד, יהיה לכם קשה להיפרד ממנו, אבל הצעד הבא הוא ליצור את הגריד שמתאים לכם. הבנתם כבר את הרעיון, עכשיו גשו לתוכנה בה אתם מעצבים וצרו את הגרידים שמתאימים לעיצובים שלכם: אלו יכולים טורים ברוחב לא שווה, חלוקה ל"קוביות" בגבהים שונים של העמוד וכדומה. כמובן שלכל אתר חדש תוכלו לבנות את הגריד המתאים לו.

מה זה דף נחיתה ומי צריך אותו? מה חשוב שיהיה בדף הנחיתה ומה פחות חשוב? ומה הכוונה "הנעה לפעולה"?
כתבה סיגלית אריאלי, מרצה בקורס עיצוב ובניית אתרים במנטור

האמת היא שאני יכולה לכתוב מאמר ארוך (מאד) על דפי נחיתה (LandingPage), איך לעצב אותם, מה לכתוב בהם, באיזה צבעים להשתמש ועוד ועוד, אבל מטרת המאמר הפעם היא דווקא לעשות לכם הכרות עם דפי נחיתה ומה הכללים שכדאי להכיר כאשר מעצבים דף נחיתה.
בפועל, דף נחיתה הוא אותו עמוד אליו הגולש מגיע מקישור כלשהו. כלומר, דף נחיתה יכול להיות כל עמוד באתר שלכם, כאשר דף הנחיתה הנפוץ ביותר הוא עמוד הבית (Home) שלכם. ובכל זאת, יש הבדל בין דף באתר (במיוחד בעמוד הבית) לבין דף נחיתה מכוון.
בעוד שעמוד באתר יכול להכיל מספר רב של פריטים שמושכים את תשומת ליבו של הגולש, כמו רשימת מוצרים, גלריית תמונות, תפריטים, תיבות מלל ובעצם… מה לא, דף נחיתה ממוקד בפעולה אחת, שמטרתה היא להשיג פרטים ליצירת קשר איתכם.
עכשיו אתם בטח נזכרים בכל אותן מודעות שעולות מדי פעם בזמן שאתם גולשים ומציעות לכם להתרשם מפרוייקט בניה חדש, קורס שיוט ביכטה, יום פתוח באוניברסיטה, פסטיבל וכדומה. כשמסתכלים עליהם, במבט ראשון הם שונים זה מזה, אבל במבט שני אפשר לראות את קווי הדמיון:
1. לכולם יש כותרת בולטת
2. לכולם יש מעט מלל המסביר את הכותרת
3. לכולם יש כפתור גדול ובולט הקורא לכם להשאיר פרטים
4. לכולם יש טופס המבקש מכם להשאיר פרטים כמו שימכם, כתובת דוא"ל ומספר טלפון

שימו לב לצבע הכפתור, המנוגד לצבע הרקע, ומדוגש על ידי חץ המפנה אליו. הטופס קצר וממוקם במקום בולט. הכותרת הראשית קצרה, המלל המסביר מעט ארוך יותר. המסר מועבר בנקודות בולטות

ואכן, זהו דף נחיתה במיטבו (או שלא). כפי שציינתי, מטרת כל דף נחיתה היא לגרום לכם להשאיר את הפרטים שלכם, כי כל עסק נשען על מסד נתונים של לקוחות – בפועל ובפוטנציאל, ואין דרך טובה יותר להוסיף לקוחות לרשימה מאשר בעזרת דף נחיתה.

אז הבנו את המטרה, עכשיו איך משיגים אותה? זה לא קל בכלל ודורש הבנה של קהל היעד, היכן הוא גולש באינטרנט (סוג אתרים), מתי הוא גולש (בוקר/צהרים/ערב) ומה הוא צריך. לדוגמה, אם אנחנו רוצים לקדם מזון חדש לכלבים, כדאי שנפרסם את דף הנחיתה שלנו באתרים שעוסקים בחיות בית (או לפחות יש להם כזו קטגוריה). היות ורוב בעלי חיות המחמד מזמינים אוכל בשעות אחה"צ והערב, כדאי שנפרסם את דף הנחיתה שלנו בשעות כאלו.
כותרת – הכלל הראשון הוא לבחור כותרת קצרה וקולעת שתבהיר לגולש במה עוסק דף הנחיתה ותגרה אותו לקרוא עוד על אותו מוצר. לדוגמה, כותרת כמו "כמה שזה טעים" לא תגרום לבעלי כלבים להמשיך לקרוא. לעומת זאת כותרת כמו "טעים ובריא, כמו שהכלב שלך אוהב" תעשה עבודה טובה יותר.
מלל – מתחת לכותרת שימו כותרת משנה ארוכה יותר, המסבירה כמה האוכל טעים ובריא ואז עוד מלל המסביר מה המזון מכיל, למי הוא מיועד, תוצאות של מחקרים, פרטים אודותיכם – והכל בקצרה (כמה שאפשר).
תמונה – תמונה שווה 1000 מילים, השאלה היא איזו תמונה. בלי שום ספק, תינוקות ובעלי חיים גונבים את ההצגה. עכשיו, שימו תמונה של אותו כלב (מדובר בכל זאת במזון לבעלי חיים) המסתכל על המלל שמסביר כמה המזון טעים ובריא, והגדלתם משמעותית את מספר האנשים שיקראו את המודעה. למה כלב שמסתכל על המלל? מחקרים הוכיחו כי כולנו נוטים להסתכל לכיוון אליו "מסתכלת" התמונה.

בדוגמה דף נחיתה בו האישה מסתכלת לכיוון הטופס, הכפתור מודגש בפס אדום. הכותרת קצרה, ממוקדת ומזמינה לקרוא עוד

טופס – לב ליבו של דף הנחיתה. הטופס צריך להיות גדול, ברור וכזה שאינו דורש מילוי יותר מדי פרטים. כפי שהזכרתי בהתחלה, ברוב דפי הנחיתה אנחנו נדרשים למלא שלושה שדות – שם פרטי ושם משפחה, כתובת דוא"ל וטלפון. המטרה היא לא להעיק על הגולש אלא דווקא להבהיר לו שתוך שתי שניות זה נגמר.
הנעה לפעולה – אחד הדברים החשובים ביותר בדף נחיתה היא לגרום לגולשים למלא את הטופס – ועכשיו! אל תחכה, זה כבר נגמר (המבצע/המלאי/המקומות הפנויים). לכן חשוב לשים כפתור גדול ובולט, רצוי בצבע נגדי לצבעי דף הנחיתה. לדוגמה, אם צבעי דף הנחיתה הם בגוונים של כחול, אפור ולבן, הכפתור יהיה בצבע כתום.
המלל על הכפתור צריך להבהיר את מידת הדחיפות במילוי הטופס "הרשם עכשיו", "לחץ לפרטים נוספים", "הבטח השתתפותך" וכדומה.
אישור – אחרי שהגולש מילא את פרטיו חשוב מאד שהוא יקבל אישור על כך שהפעולה בוצעה בהצלחה, משהו בסגנון "הפעולה הסתיימה בהצלחה. אנו מודים לך על השתתפותך. נציגנו יהיו איתך בקשר בהקדם".
צבעוניות – צבע משדר תחושה: כחול משדר רוגע, ורוד משדר נשיות, כתום משדר אנרגיה ועוד. הצבעוניות של דף הנחיתה שאתם מעצבים משפיע על ההרגשה המיידית שאנחנו מקבלים ויכולה לקבוע האם נתייחס ברצינות לדף הנחיתה ומה שהוא מציע או שנעדיף לגלוש הלאה.
עיצוב – אל תנסו לדחוס יותר מדי מידע במעט מדי שטח. התחשבו בנקודת החיתוך של עמוד האינטרנט (fold) וודאו שהמידע החשוב (קריא כותרת, טופס וכפתור להנעה לפעולה) נמצא מעליו, אין חובה להשתמש בתמונה אבל אם בחרתם שלא להשתמש בה, השתמשו באלמנט אחר, כמו חץ, שיוביל את כיוון הקריאה של הגולש אל… הטופס!

מגזין Net Magazine כותב על כל מה שהוא אינטרנט – פיתוח אתרים ואפליקציות, משחקים, שפות תיכנות, קוד, פונטים ועוד. המגזין אינו מיועד דווקא לאנשים שעבורם מה שאינו כתוב בין סוגריים מסולסלים לא מעניין, אלא דווקא לאלו מאיתנו שמתעניינים בטכנולוגיות חדשות וברעיונות חדשים, גם בעיצוב, ורוצים לקרוא על כך "בגובה העיניים".

כתבה סיגלית אריאלי, מרצה בקורס עיצוב ובניית אתרים במנטור

לא אפרט פה את כל הסיפור מאחורי המגזין, רק אבהיר שמדובר במגזין מאד ותיק שבסיסו בלונדון. מטרתו הראשונית היא להוות בית לכל מי שעוסק בעיצוב אתרים ופיתוח אתרים. בנוסף לקטגוריית עיצוב גרפי ועיצוב אתרים, יש את קטגוריית תלת-מימד ואודיויזואל.

עד כאן הכל טוב, אבל לאו דווקא מצדיק פוסט בבלוג. ובכן, פעם בשנה המגזין מציג רשימה של אנשים, אתרים וחברות שלדעתו השפיעו או עשויים להשפיע על האינטרנט, ומאפשר לכל אחד להצביע ולבחור את הטובים שבהם בכל קטגוריה. ויש הרבה קטגוריות. הקטגוריות הראשיות הן: קבוצה (בתוכה יש שלוש קטגוריות משנה), אישי (בתוכה יש 7 קטגוריות משנה), קהילה (בתוכה יש 3 קטגוריות משנה), פרוייקט (בתוכה יש 5 קטגוריות משנה), טכנולוגיה (בתוכה יש 4 קטגוריות משנה). בכל קטגוריית משנה יש מספר מועמדים מהם אפשר לבחור.
קטגוריה נפלאה לשאוב ממנה רעיונות היא קטוגריית המשנה "פורטפוליו" (קטגוריית פרוייקטים), בה תוכלו לראות אתרי פורטפוליו שהמילה מרהיבים קטנה עליהם. מדובר באנשים שלוקחים את האינטרנט לקצה מבחינת עיצוב וטכנולוגיה והשילוב בינהם מציג אינטרנט במיטבו – אינטראקטיבי, צבעוני, זז, מעוצב. לא דומה לשום עיצוב מודפס שראיתם.

אתר הפורטפוליו של Adam Hartwig. אינטרנט במיטבו – צבעוני, זז, מגיב, מעוצב למישעי

אם אתם רוצים להכיר את התוכנות והטכנולוגיות שעומדות לשנות את האופן בו אנחנו בונים אתרים, תציצו בקטגוריית המשנה Game Changer of the Year (נמצאת בקטגוריית טכנולוגיה).
אם עדיין לא הכרתם את Macaw, כדאי לכם להציץ ולראות במה מדובר, הבאזז על התוכנה הזו ברשת בהחלט חזק.
עוד בקטגוריה הזאת תמצאו (ותשמחו להכיר, אני בטוחה) את Sass, שעוזרת ל-CSS במקומות בו היא קצת חלשה (הוספת משתנים למשל), ואת Ghost, מערכת הבלוגים המאד מרשימה שעושה כבוד לכל מי שכל מה שהוא רוצה זה לכתוב (ושכל העולם יידע מזה).
רוצים ללמוד UX? תציצו באתר של Unicorn Institute. הם רוצים לשנות את החשיבה על חווית משתמש ושימושיות בכלל.

כמו שכתבתי, כל אחד יכול להצביע ולהשפיע על הזוכים בכל תת-קטגוריה. הטקס עצמו יתקיים בלונדון ב-7 למאי ובו יוכרזו הזוכים.

פורמט PDF אינו פורמט חדש כלל. חברת Adobe החלה לפתח אותו כבר לפני כמעט שני עשורים, במטרה ליצור קובץ אותו ניתן לקרוא בכל מחשב, בלי קשר למערכת הפעלה, פונטים, תוכנה וכדומה. יתרון גדול נוסף של הפורמט, הוא קבצים קלי משקל. אבל PDF הוא לא רק מלל ותמונות. ניתן להוסיף אליו גם סרטים ואודיו, כפתורים שלחיצה עליהם תעביר אתכם לעמוד אחר או אתר אינטרנט, קישורים בין עמודים בקובץ, בין קבצים או אל אתרים ועוד.
כתבה סיגלית אריאלי, מרצה בקורס בניית ועיצוב אתרים ומכותבות ספר "אינדיזיין CS5.5"

אז אתם רוצים ליצור קובץ אינטראקטיבי. לפני שאתם פותחים את אינדיזיין, מספר נקודות שכדאי לחשוב עליהן מראש:
מה האינטראקטיביות שאתם רוצים ליצור?
האם אתם רוצים להפיץ את הקובץ בתוך הארגון או לשים אותו באינטרנט?
האם גם בעלי סמרטפונים וטאבלטים יצטרכו להשתמש בו?

כאמור, אינדיזיין מציעה מגוון פעולות אינטראקטיביות:
במידה ואתם רוצים ליצור קובץ שיתנהג כמו מצגת, כלומר יכיל כפתורים שיאפשרו מעבר לעמוד הבא או העמוד הקודם, כדאי לתכנן את הניווט כחלק מדף-האב שלכם.
אם אתם רוצים תפריט אינטראקטיבי (כזה שלחיצה על שם הנושא תעביר את הקורא אל העמוד המתאים), כדאי לתכנן את הסגנונות כך שניתן יהיה ליצור מהם תוכן עניינים מהיר.
אם אתם רוצים להפיץ את הקובץ בתוך הארגון, חישבו על דף-אב המשלב את לוגו החברה ושמירת הקובץ עם הגדרות אבטחה.
אם הקובץ צריך להיות איכותי מספיק גם עבור הדפסה במדפסת משרדית, צריך לשמור את התמונות כך שיהיו איכותיות מספיק להדפסה מסוג זה.
אם אתם מעוניינים שגם בעלי סמרטפונים וטאבלטים יוכלו להנות מהקובץ, אל תשתמשו בפעולות הדורשות המרה ל-SWF, כמו אנימציות (מלל זז, "דפדפוף" ועוד).

מה ניתן להביא לקובץ PDF אינטראקטיבי? תמונות (מומלץ בפורמט JPEG), קובצי וידאו בפורמט FLV, MP4, MOV, AVI, MPEG. שימו לב כי שלושת הפורמטים האחרונים נתמכים רק בייצוא ל-PDF ולא בייצוא ל-SWF. קובצי אודיו בפורמט MP3 הם המומלצים ביותר.
חשוב לזכור כי קובץ PDF אינטראקטיבי כמעט ואינו ניתן לדחיסה. למעשה, ניתן לדחוס בו רק תמונות בפורמט JPEG ולקבוע באיזו רזולוציה הן יוצגו. לכן, היות והקובץ יוצג על מסך, מומלץ לשמור את התמונות במודל צבע RGB ברזולוציה של 72dpi. בנוסף, כדאי לייבא את התמונות בגודל הסופי שלהן ולא להקטין אותן באינדיזיין. במידה ואתם רוצים שהתמונות יראו איכותיות גם כאשר מגדילים את תצוגת הקובץ או בהדפסה, שימרו אותן ברזולוציה מעט גבוהה יותר, אבל באמת שאין צורך ב-300dpi.
אותו כנ"ל לגבי סרטים וקובצי אודיו. נסו לשמור בפורמט איכותי אך בדחיסה מקסימאלית (בלי לפגוע באיכות הקובץ) ובגודל המתאים.

כפתורים הם חלק חשוב בקובץ אינטראקטיבי. אמנם Adobe משנה את "כללי המשחק" במקרה הזה כמעט מדי גירסה בשלוש הגרסאות האחרונות, הרעיון נשאר זהה. למרות שיש חלון ובו כפתורים מוכנים, ניתן להפוך כל אובייקט לכפתור בעזרת חלון Buttons (ששינה את שמו בגירסת CS6) ונמצא בתפריט המשנה Interactive. כל מה שצריך לעשות הוא לבחור את האובייקט שהכנתם ומחלון Buttons לבחור בפקודה הרצויה על ידי לחיצה על כפתור הפלוס (+). אם אתם עובדים בגירסת CS6, תוכלו לבחור האם מדובר בכפתור (Button) או מרכיב אחר בטופס (Form) עוד לפני הצמדת הפקודה.
כפי שכתבתי, כפתורי ניווט כדאי ליצור כבר בדף-האב.

חלון Buttons מאפשר להגדיר כל אובייקט ככפתור ולקבוע את סוג האינטראקטיביות אותה יבצע הכפתור

סרטים יש לייבא כמו כל אובייקט אחר (תמונה, קובץ מלל וכדומה). לאחר מכן, החלון שאתם צריכים הוא חלון Media. בחלון זה תוכלו לראות תצוגה מקדימה של הסרט, לבחור את התמונה שתצוג בזמן טעינת הדף (Poster), לבחור שלטים (כפתור עצור, נגן, חזור להתחלה) ומתי הם יופיעו (תמיד או במעבר סמן העכבר מעל הסרט) והאם הסרט יתנגן מייד בטעינת העמוד (Play on Page Load). לסרט ניתן להוסיף מסגרת (Stroke) וכדאי לבחור שהמסגרת תהיה רק בצד החיצוני של המסגרת, כדי לא להסתיר חלק מהסרט עצמו.

חלון Media מאפשר הצגת הסרט שיובא, הגדרת ניגון אחרי טעינת העמוד, הצגת תמונה מהסרט, קביעת שלטים ועוד

הוספת קישורים בין עמודים או בין חלקים של עמודים אפשרית בעזרת הוספת "עוגנים" (Anchor). הוספת קישורים לאתרים אפשרית בעזרת הוספת קישור מסוג URL. הגדרות אלו מתבצעות דרך חלון Hyperlinks. לדוגמה, לחיצה על כפתור או מילה תעביר לעמוד מסויים או פיסקה בעמוד אחר. ראשית יש לסמן את מקום היעד (Destination), מתפריט חלון Hyperlinks לבחור בפקודה New Hyperlink Destination ומהתפריט בחלון יש לבחור באפשרות הרצויה (בהתאם למה שסומן). במידה וסומן מלל, בתיבת המלל Name יוצג המלל המסומן.
לאחר מכן, יש לבחור את הכפתור ומחלון Buttons ללחוץ על כפתור הפלוס (+) ולבחור בפקודה Go To Destination. מהרשימה תוכלו לבחור ב"עוגן" הרצוי.

סימון מלל והגדרת "עוגן" חדש ממנו. שימו לב לאפשרות שנבחרה בתפריט Type.

כדי לבדוק את הקובץ, פתחו את חלון Preview וליחצו על כפתור הנגינה. תוכלו לבדוק האם הכפתורים עובדים, הסרט מתנגן והאודיו מושמע.
אחרי שסיימתם, בחרו לייצא את הקובץ כ-PDF אינטראקטיבי (לא Print). שימו לב לאפשרויות בתחתית החלון המתייחסות לאיכות התמונה. בידקו את הקובץ בתוכנת Acrobat או Acrobat Reader.

טיפ: אם ראיתם שהכל תקין בחלון Preview אבל באקרובט הסרט לא מוצג, הסיבה היא שגירסת אקרובט שלכם אינה מספיק מעודכנת. הורידו את Acrobat Reader העדכני ביותר ונסו שוב. חשוב לזכור שיש עוד קוראי PDF חוץ מ-Acrobat Reader, אבל רובם אינם מציגים את כל האינטראקטיביות שהוגדרה בקובץ שיצרתם.

כתבה סיגלית אריאלי, מרצה בקורס בניית ועיצוב אתרים במנטור

כולנו רואים צבעים. לפי מחקרים, אדם ממוצע רואה מיליון גוונים ויש אנשים שרואים אפילו יותר. צבע הוא דרך להעביר מסר. הסתכלו על הצבעים בטבע: צבעוניות נוצות הזנב של הטווס הזכר שמטרתם למשוך נקבות, צבעוניות הזחלים שמטרתם להזהיר ציפורים שמדובר במשהו רעיל, פרחים בגוונים בוהקים שמטרתם למשוך ציפורים ודבורים כדי שהם יפרו אותם וכן הלאה.
אצלנו, אותו צבע יכול להעביר מסר שונה בתרבויות שונות – באירופה לבן משדר שלום ונקיון ואילו ביפן הלבן משמש לאות אבל.
כשאנחנו מעצבים, הצבעוניות בה נשתמש תעביר מסר ללקוח שלנו, השאלה היא איזה מסר. אם תעברו בין מדפי מזון בסופר, תוכלו לראות שמעטים מהם מתהדרים באריזה בצבעי כחול, פשוט כי אין מזון שצבעו כחול. לעומת זאת, צבעים חמים – אדום, כתום, חום – הם צבע מאד נפוץ (במיוחד כשמדובר בדברי מאפה), היות וזה צבע נפוץ בדברי מאפה ואוכל בכלל.
אנחנו נראה שילוב של ירוק עם חום ולבן במוצרים טיבעיים-אורגנים במטרה להזכיר לנו שדות גידול ואדמה ולהעביר לנו תחושה של "טבע".

מחקרים שנעשו על תפיסת צבע אצל נשים לעומת גברים, מראים כי נשים מעדיפות צבעים בהירים יותר לעומת גברים שנמשכו לצבעים הכהים. כמו כן, רוב האנשים בתרבות המערבית מתרגמים צבעים בצורה דומה. לדוגמה, צבע צהוב משדר אופטימיות ורוח צעירה. הוא גם משמש לא פעם למשיכת תשומת לב הגולש. צבע אדום משדר אנרגתיות, מגביר את קצב פעימות הלב ויוצר תחושת בהילות. בצבע זה נעשה שימוש גבוה במבצעים ואריזות למזון. הוורוד הוא צבע רומנטי ונשי. משמש לסימון מוצרי הגיינה נשית. צבע ירוק משוייך לעושר ואתרי בידור. כחול יוצר הרגשת אמון וביטחון, לכן אפשר למצוא אותו הרבה בלוגו של בנק או עסקים.
לפני שתבחרו את הצבעוניות של האתר, כדאי שתזכרו מה הצבעוניות שלו צריכה לשדר ובחרו לפחות אחד מהצבעים שתומך במטרה זו.

לפני שניגשים לבחור את פלטת הצבעים בה יעשה שימוש, כדאי לדעת עוד קצת על שילוב בין צבעים ויצירת פלטה צבעונית.
היום נהוג להשתמש בשלושה צבעים בסיס – צהוב, אדום וכחול – כדי ליצור את שאר הגוונים בפלטה. יש לציין כי כשמדובר בצבעים עבור דפוס, יש להשתמש בצהוב, מג'נטה וציאן כדי לתאר את הצבעים.
צבעים משלימים הם שני צבעים שאחד מהם הוא צבע בסיס והצבע השני הוא צבע המורכב משני צבעי הבסיס האחרים: צהוב וסגול (המורכב מאדום וכחול), אדום וירוק (המורכב מצהוב וכחול) וכחול וכתום (המורכב מאדום וצהוב). לצבעים אלו ניתן להוסיף שחור כדי להכהות אותם, או לבן כדי להבהיר.

גלגל הצבעים הבסיסי. כל הצבעים נוצרו מצהוב, אדום וכחול ושילוב בין שניים מהם.

במאמר זה אשתמש באתר http://colorschemedesigner.com על מנת להדגים שיטות שונות ליצירת פלטת צבעים.
השיטה הראשונה מבוססת על צבע אחד (Mono) – בסיסי או משלים – ושימוש בגוונים שלו (בהירים וכהים מצבע המקור). רובנו נעדיף משהו מגוון יותר.

בחירת צבע בודד (אדום). האתר מציג מספר גוונים של אותו צבע ומאפשר ליצור מהם פלטת צבעים

שיטה שניה מבוססת בחירת שני צבעים ונקראת Compliment. בצידו הימני של המסך ניתן לראות גוונים נוספים של כל אחד מהצבעים ופלטת צבעים מגוונת למדי. שימו לב שהזווית בין שני הצבעים קבוע והם ממוקמים אחד מול השני בגלגל הצבעים. גרירת אחד הצבעים על הגלגל, גוררת במקביל את הנקודה השניה.

בחירת שני צבעים. הזווית בין הצבעים קבוע. פלטת הצבעים מבוססת על שני הצבעים וגוונים כהים ובהירים שלהם

השיטה הבאה משתמשת בשלושה צבעים (Triad). הפעם יש לנו שלוש נקודות צבע שהזווית בינהן אינה קבועה, אולם יש זווית מקסימלית וזווית מינימאלית. הנקודה הכהה מהשלוש היא נקודה קבועה. הזווית המקסימאלית יוצרת משולש שווה שוקיים, בו כל אחד מהנקודות ממוקמת מעל צבע בסיס. גרירת הנקודה הכהה על גלגל הצבעים מזיזה במקביל את שתי הנקודות האחרות ויוצרת מגוון רחב של צבעים. תוכלו לגרור את אחת משתי הנקודות הבהירות עד להצמדת שתי הנקודות האלו מול הנקודה הכהה. מגוון הצבעים יפחת, כמעט לרמת של שימוש בשני צבעים.

בחירת שלוש נקודות צבע. ניתן לשנות את הזווית בין שתי הנקודות הבהירות. גרירת הנקודה הכהה על גלגל הצבעים, משנה בהתאם את שלושת הצבעים

כדאי לשים לב שהאתר מחלק את הצבעים לחמים (מושפעים מהאדום) וקרים (מושפעים מהכחול). במידה וקרבתם בין שתי הנקודות הבהירות, שניים מהצבעים יהיו מהמשפחה הקרה או החמה.
האתר מציע עוד שלוש דרכים נוספות ליצירת פלטת צבעים שבהחלט שווה לבדוק.
כדי לבחון את פלטת הצבעים ואיך היא תראה באתר, אפשר ללחוץ על אחד משני הכפתורים מתחת לתצוגת הצבעים מימין. האחד מציג אתר בהיר (Light page) והשני מציג אתר כהה (Dark page). לחיצה על אפשרות Show sample text מציגה את המילה text בשלושה צבעים – לבן, אפור ושחור – על רקע כל אחד מדוגמיות הצבע. מאד שימושי וכדאי לבדוק אפשרויות אלו לפני שבוחרים את הצבעים.

כאמור, בחרתי באתר זה כדי להדגים את נושא הצבע בעיצוב. חשוב לדעת כי תוכנת אילוסטרייטור תומכת באפשרויות דומות בחלונות הצבע השונים שלה. בנוסף, שימו לב כי בחלון האתר אפשר לבחור כל צבע ולראות את הערך ההקסדצימאלי שלו. את הערך הזה ניתן להקליד בחלון הצבעים של תוכנת פוטושופ וכך לשחזר אותו.

מאת מיכל וינס, מרצה לעריכת וידאו במנטור וכותבת הספר "פרימייר – המדריך המלא" בהוצאת מנטור
"קדימון", או מה שמוכר יותר בנוסח העממי כ"בקרוב", משמש בימינו כאחד מכלי הפירסום המרכזיים של סרט או סדרה. כתבה ראשונה מתוך שתיים.
בימים עברו, היה הקדימון נגיש רק לאותם צופים שהגיעו לאולם הקולנוע מוקדם מספיק כדי לצפות בו, ודגש חזק יותר הושם על עיצוב הפוסטר והפצתו בשלטי חוצות. כיום, כשבכל בית יש חיבור אינטרנטי ולמרבית הצופים הפוטנציאלים יש לפחות סמארטפון/טאבלט אחד נגיש, הפצת הקדימונים אינה מסתמכת רק על אולם הקולנוע אלא נעשית במקביל גם באינטרנט ובטלוויזיה – כך שהחשיפה לקהל המונית יותר.
לפיכך, מדובר בנישה ביחסי ציבור ופירסום של סרט, שלה השפעה רבה על הצלחתו הראשונית בקופות, ולכן עריכת קדימונים התפתחה לאמנות של ממש – אמנות הרושם הראשוני.
במקרים בהם מדובר בעריכת קדימון עבור הפקה גדולה יחסית, לעיתים קרובות יערך הקדימון בסטודיו שעיסוקו המרכזי הוא קדימונים. הרעיון להעביר את התפקיד החוצה, לגורם נפרד, נובע מהרצון להכניס "עיניים טריות" למשוואה ולייצר סרטון שיעביר את המיטב ושימשוך את מירב הקהל האפשרי לבתי הקולנוע. גם הפקות צנועות יחסית, בין אם מדובר בסרט דל תקציב, סרט עצמאי או דוקומנטרי, לעיתים קרובות מעדיפות להסתמך על החוש המכירתי של סטודיו קדימונים שכזה, בכדי למשוך את גל הצופים הראשוני לאולם. במידה והסרט מוצלח – התרשמותם של הצופים מאותו גל ראשוני תיצור גלי המשך של מכרים למיניהם שיקבלו המלצה לצפות בסרט.
יש להבדיל בין שני סוגי קדימונים – “קדימון רגיל" (trailer) ו"קדימון מקוצר" (teaser trailer), בו למעשה יש רק מעין "קריצה" לצופים על התמה והז'אנר של הסרט, מבלי להסגיר יותר מידי פרטים על העלילה, השחקנים וכו'. המטרה היא לגרות את סקרנותם של הצופים לגבי הסרט זמן רב מראש (ומכאן השימוש במילה tease), ולבנות ציפיה לסרט.
לרוב, יופיע הטיזר מספר חודשים לפני הקדימון הרגיל, ויכלול בעיקר רגעי מפתח מהסרט, אך לעיתים יופיעו בו חומרים מיוחדים שתוכננו עבורו בלבד ואינם מופיעים בסרט כלל.
במקרים כאלה, מדובר במחשבה מקדימה על אופן שיווקו של הסרט, ותיכנון מוקפד על הקו הראשי מהסרט אותו מציגים בדרך זו לציבור, שכן בגלל משך הזמן הקצר של teaser-trailer אסור להתפזר על יותר מקו בודד ויש למקד את תשומת ליבם של הצופים ברעיון מרכזי שימשוך אותם לברר פרטים נוספים על הסרט המתקרב לאקרנים.
פרטים נוספים שעשויים להופיע בטיזר – השתייכות לז'אנר, שחקן ראשי, פרטי הפקה, רמז לגבי תקופת יציאתו של הסרט (כמו "מגיע לאקרנים בסתיו הקרוב").
דוגמאות טובות בהקשר זה:
הטיזר ל"טריינספוטינג" היה מורכב מסצנה בודדת בה הגיבור הראשי בסרט נותן עצות לחיים למצלמה בעודו קשור לפסי רכבת – לאחר שחבריו המסוממים קשרו אותו שם ונמלטו בצחוק. הסצנה כלל אינה מופיעה בסרט ואינה חלק מהעלילה, אבל היא משקפת באופן ייחודי ונפלא את התמה של הסרט ואת האווירה שלו (הסרט עוסק במאבקם של חבורת צעירים סקוטיים בהתמכרות להרואין).

מתוך הטיזר לסרט טריינספוטינג, הגיבור קשור לפסי הרכבת ומייעץ לצופים

לינק לצפיה ביו-טוב: ‏http://www.youtube.com/watch?v=LMOlDDv9BXU

הטיזר ל"משפחת סופר-על" הציג את גיבור הסרט כשהוא מקבל קריאת מצוקה ומנסה להידחס לחליפת "גיבור העל" שלו שקטנה עליו בכמה מידות, תוך כדי קריאות מאישתו והילדים ברקע… גם במקרה זה לא מדובר בסצנה מתוך הסרט, ולמעשה פה מדובר בהשקעה מיוחדת, שכן זהו סרט אנימציה, ובנייתה של סצנה אורכת ימים רבים ודורשת עבודת צוות מורכבת הרבה יותר מבסרט מצולם. עם זאת, הרעיון הבסיסי עבר בצורה הטובה ביותר (גיבור על לשעבר, בעל משפחה, שמנסה להחיות את ימי התהילה מהעבר), היה ערוך בחן רב, שיעשע וסיקרן עד מאוד – כך שהטיזר השיג את המטרה.

מתוך הטיזר לסרט "משפחת סופר-על" – הגיבור מנסה להידחס לחליפה שקטנה עליו במקצת

לינק לצפיה ביו-טוב: ‏http://www.youtube.com/watch?v=GhnNOxlVlD0

הטיזר ל"הנוסע השמיני" הציג מראות מכוכב כלשהו בחלל בו בוקעת ביצה של משהו לא ברור כשברקע קולות מאיימים שמזכירים צרחות. הסלוגן שהופיע בסופו – "בחלל, איש אינו יכול לשמוע אותך צורח" – רק הוסיף נופך של אימה, אבל בהחלט עורר סקרנות לגבי הסרט עצמו.

מהטיזר לסרט "הנוסע השמיני" – בחלל, איש אינו יכול לשומע אותך צורח

לינק לצפיה ביו-טוב: ‏http://www.youtube.com/watch?v=ZFxgr8NTD20

כאשר משוחרר לבסוף הקדימון הרשמי, מקבלים הצופים מידע מפורט יותר לגבי אופיו של הסרט, הז'אנר אליו הוא משתייך, קווי עלילה, משתתפים מפורסמים ותאריך יעד.

כתבה סיגלית אריאלי, מרצה בקורס עיצוב ובניית אתרים במנטור
כולנו מכירים את הפרסום על שלטי חוצות, תחנות אוטובוס וקירות בניינים. מדובר במודעות מודפסות המציגות תמונה המפרסמת מוצר – מכונית, חברת אופנה או משקה. התמונה יפה, מציגה מידע ויזואלי כמו דוגמה של המוצר אך בינה לבין הצופה בה אין כל קשר.
פרסום ראקטיבי, המגיב לסובב אותו, נמצא איתנו כבר מספר שנים. הטכנולוגיה העומדת מאחורי פרסום מסוג זה היא שימוש בחיישנים, המזהים תנועה וגורמים לשינוי במודעה. רבות מהפרסומות מסוג זה הן למעשה סרטון וידאו המופעל על ידי החיישן. התוצאה גורמת לתשומת לב רבה הרבה יותר מהתגובה למודעה סטטית, עד כדי כך שרבות מהפרסומות האלו צולמו "בזמן פעולה" והועלו לרשת, מה שהביא לפרסום נוסף של המוצר. הנה מספר דוגמאות:

חברת British Airways הציבה מסך וידאו ענק, צילמה פעוט חוצה במה ומצביע כלפי מעלה. את המסך היא מיקמה באזור בו עוברים מטוסים לעיתים תכופות (כל מי שהיה בלונדון יודע שזה יכול להיות כמעט כל מקום). למסגרת המסך הוצמדו חיישנים המזהים התקרבות של מטוס. כאשר המטוס נמצא בזווית הנכונה, סרט הוידאו מופעל ונראה כאילו הפעוט מצביע על המטוס והולך איתו. בנוסף מוצג כיתוב המסביר על שרותי חברת התעופה.

פרסומת של בריטיש איירוויס – הילד מצביע על המטוס שעובר מעל

חברת Aptoc המייצרת מוצרי קוסמטיקה, הציבה שלט פרסום בתחנת הרכבת בשטוקהולם, שבדיה. השלט הכיל סרטון וידאו וחיישנים. כאשר מתקרבת רכבת לתחנה, החיישנים מפעילים את הסרט המציג את שיערה של הדוגמנית מתבדר ברוח. התוצאה הפתיעה את באי התחנה שנעמדו כדי להסתכל על הפרסומת, מה שאולי לא היו עושים אם היא היתה מודעה רגילה.

פרסומת למוצרי טיפוח שיער – כאשר נכנסת רכבת לתחנה, השיער מתנפנף

ושוב בלונדון, פפסי מקס מיקמה מצלמות וסרטי וידאו בתחנת אוטובוס. המצלמה הקרינה על הדופן הפנימי של התחנה את המשך הרחוב, כך שנראה כאילו זו תחנה שקופה ורגילה. כאשר החיישנים זיהו תנועה של בתחנה, הופעלו סרטוני וידאו שונים המדמים נפילה של מטאור, נמר רץ ברחוב, רובוט שיורה על עוברים ושבים ועוד. הפרסומת זכתה להצלחה אדירה ואנשים עצרו כדי להצטלם בה.

תחנת אוטובוס מציגה סרטוני וידאו המתמזגים בהמשך הרחוב

ראקטיביות מסוג קצת אחר מציג שלט החוצות הזה, בו מוצגת מנורה אליה מוצמד חיישן. כל זמן שאין מישהו מתחת למנורה, היא כבויה. כאשר מישהו עובר מתחתיה – המנורה נדלקת. המילה היחידה המופיעה על השלט היא שם הלקוח – Economist.

לוח מודעות פשוט אליו הוצמדה דמות של מנורה אליה מחובר חישן, הגורם למנורה להידלק כאשר מישהו נמצא מתחת לחיישן

כאמור, זו לא מגמה חדשה, אלא מגמה שמתחזקת עקב ההצלחה לה זוכות מודעות מסוג זה. למעשה, הפרסום הוא השחקן האחרון שמצטרף למשחק הראקטיביות. ברור לכולם שהשימוש בחיישנים בפרסום יוצר מודעה אפקטיבית הרבה יותר, אז למה לא משתמשים בהם יותר? סיבה אחת היא המחיר – הפקת פרסום מסוג זה עולה יותר מהפקת מודעה מודפסת, למרות שבימינו המחיר הוא כבר ממש לא בשמים. בעיה שניה היא של תשתית, היות ולא ניתן להוסיף חיישנים לכל שלט פרסום. אם העלייה בביקוש לפרסום מסוג זה, אנחנו נראה עוד ועוד פרסומות ראקטיביות. לא רחוק היום בו נעמוד בתחנת אוטובוס ונראה כיצד הקולקציה החדשה של חברת אופנה נראית עלינו ולא על דוגמנים.

אורך מקובל לקדימון הוא דקה וחצי עד שתי דקות. אין צורך להעמיס על הצופה יותר מזה, בהנחה שלא מדובר בהפקה הוליוודית עמוסת אפקטים מיוחדים… וגם אז מומלץ לא להעמיס. אז איך הופכים קדימון לכזה שיגרום לצופה לצאת מהבית וללכת את בית הקולנוע? מיכל וינס, מדריכת פרימייר במנטור נותנת לכם מספר טיפים:

מומלץ להתייחס לקדימון כסיפור בשלוש מערכות:
1.    "סיפור"- החלק הראשון בו יופיעו הדמויות הראשיות ומקום ההתרחשות. מטרת חלק זה היא להבהיר לצופים באיזה ז'אנר מדובר, מי הנפשות הפועלות, והיכן מתרחש הסיפור.
2.    "ניעור" – החלק השני בו יחול שינוי אווירה קיצוני שיוצר מתח וקונפליקט. מטרת חלק זה היא לשפוך אור על התמודדותם של גיבורי הסרט עם קונפליקטים כאלה ואחרים.
3.    “פאנצ'ליין"- חלק זה יכלול עריכה קצבית יותר ורגעי מפתח דרמתיים סלקטיביים ומושכים מהרגעים הכי טובים בסרט. מטרתו להציג "רסיסים" טובים ביותר מהסרט עצמו בכדי למשוך את הצופים לראות את הסרט כולו.
מרבית הקדימונים המוצלחים יהיו בנויים כמופע זיקוקים – הם יתחילו בפיצוצים קטנים ומרהיבים, וייבנו בהדרגה לקראת הפיצוצים היפים והמרשימים ביותר – משיא קטן לשיאים גדולים.

* כאשר ניגשים לערוך פרומו, מומלץ לנסות לפשט את הסיפור המרכזי בסרט ל"משפט" שניתן להבין ממנו על מה הסרט. שיטה זו עוזרת לעורך להתמקד בקו העלילה הראשי או המושך ביותר כדי למשוך את הצופים לסרט עצמו.

* חשוב לוודא שהקדימון מייצג את התמה והאווירה הכללית של הסרט. הדרך להשיג זאת כוללת בחירה מוזיקלית מתאימה לז'אנר, קצב עריכה תואם לבניית הסיפור, ושימוש בקטעים המציגים את נקודות החוזקה של הסרט מבחינה דרמתית וחזותית גם יחד.

* יש לבנות את הקדימון כשהמטרה המנחה היא התחושה שתישאר לצופים לאחר צפיה בו, ולהמשיך לקדם את הסיפור כדי שלא תהיה תחושה שבסרט אין התפתחות.

* יש לשאוף להכין את הקדימון עם דגש על הייחודיות של הסרט, כדי שהצופה לא יחשוב ש"כבר ראה את הסרט הזה". במילים אחרות, לא לחקות קדימונים אחרים מאותו הז'אנר ולנסות להדגיש את הנקודות החזקות של הסרט.

* ניתן להשתמש במוזיקה כקו מנחה לעריכת הקדימון. מוזיקה של קדימונים תשתנה מספר פעמים, בדומה לחלוקה שהזכרתי לגבי חלקיו השונים: ככל שהמוזיקה תשמע תיאטרלית יותר – יהיה קל יותר לערוך על פיה.

* אם בסרט משתתפים שחקנים מוכרים (גם אם מדובר בתפקידי משנה), מומלץ להציג אותם בקדימון. אחד הדברים המשפיעים על שיפוטו של הצופה הסטנדרטי, הוא ששחקנים מוכרים בחרו להשתתף בסרט, וחבל לא לנצל זאת.

* אין צורך להידבק לעלילה הלינארית. ניתן לערבב סצנות מהסרט בכל צורה, כל עוד לא שוברים רגעים מסצנה אחת ומערבבים בסצנה אחרת. הקהל אינו אמור להבין את דרך התפתחות העלילה מהקדימון – לשם כך קיים הסרט, אבל מומלץ להציג לו מגוון דרמתי מסויים, ואין חובה להתבסס על הסדר הלינארי של ההתרחשויות.

* מומלץ לא לחפש סלוגן בכל מחיר – אם לא מתאים לא צריך. למרות שהפכנו לצופים מיומנים ואנו מורגלים בסלוגנים כחלק מקדימונים, יש מספיק קדימונים שעובדים טוב מבלי סלוגן.

* אם משתמשים בסלוגן כלשהו, רצוי להשתמש בפונטים נקיים ופשוטים. כנ"ל לגבי שמות שחקנים ויוצרים וכל מידע אחר שיופיע כתוב.

* אין צורך להכניס קריינות בכל מחיר. קריינות עם מבטא מזוייף תגחיך את הקדימון ותהרוס את כל הרושם שלו גם אם הוא נערך כהלכה.

* עריכת הקדימון צריכה להיות תמציתית ומדויקת – ללא רגע מיותר. קדימון שיותיר תחושה שהוא "ארוך מידי" ירתיע את הצופה מיידית וייצור רושם שגם הסרט אליו הוא מתייחס הוא "ארוך" או "מייגע".

* התמונה האחרונה חשובה מאוד. לפעמים עדיף  לשמור רגע שיא כלשהו לשניות שלאחר הכיתוב הסוגר של הקדימון, בכדי להשאיר את הצופה עם "טעם של עוד".

אתרי קדימונים מומלצים ברשת
חובבי הקולנוע בינינו נהנים לחפש מידי פעם באתרי קדימונים בכדי להתעדכן בסרטים שמתקרבים לאקרנים.
אם ברשותכם מחשב מק הכולל עם מערכת הפעלה 10.5 ומעלה, תוכלו להנות מתוכנה  בשם Front Row שמקשרת אתכם ישירות לאתר הקדימונים של Apple.
אבל גם אם אין לכם מק כזה, אתר הקדימונים של Apple הוא מקור לא אכזב לקדימונים העדכניים ביותר באיכות גבוהה.
‏http://trailers.apple.com

‏traier-addict – אתר למכורי קדימונים שמציע גם הוא קדימונים עדכניים באיכות גבוהה.
http://www.traileraddict.com

‏coming soon net – אתר המציע קדימונים עדכניים, מידע פנימי ורכילות עסיסית הקשורה בסרטים המתקרבים למסך.
‏http://www.comingsoon.net

‏first showing net – עוד אתר טוב בו על כל קדימון ניתן למצוא הרבה מידע רלוונטי לגבי הסרט, השחקנים והיוצרים.
‏http://www.firstshowing.net

‏IMDB – זהו מאגר מידע מקיף ביותר על סרטים וסדרות טלויזיה מכל תקופה שהיא, ומלבד צפיה בטריילרים עדכניים ניתן למצוא בו כל פיסת מידע על סרטים וסדרות מהעבר, מההווה, ומהעתיד…
‏http://www.imdb.com

פורום זה מיועד לכל מי שאוהב צילום ורוצה ללמד עוד.
מטרת הפורום היא לקדם את הצילום ואת הצלמים ולהעשיר את הידע של כל אחד מאיתנו.

תודה רבה

אסף וכתב ערן בורוכוב, מקים מכללת “מנטור”, כותב סדרת ספרי אילוסטרייטור ופוטושופ, ומרצה בקורס פוטושופ למתקדמים

הקדמה:
אני מת על קיצורים. תוכנת פוטושופ היא ללא ספק המלכה הבלתי מעורערת של קיצורים וטריקים. ״הגברת הזקנה״ מסתירה סביב הממשק (כלים, חלונות, פקודות ושל השאר) כמה סודות – חלקם מוכרים לכל וחלקם פחות. הרעיון לאגד מבחר קיצורים שכאלה נוצר מתוך מחשבה ששיטות עבודה יעילות ומהירות אהובות גם על משתמשים מנוסים וגם על כאלה שעושים את צעדם הראשון בעולמה המדהים של פוטושופ.

כמה הערות חשובות:

אין לי ספק שחלק מהקיצורים מוכרים לחלק מהמשתמשים. המטרה היתה לאפשר לכולם לדעת כמה שיותר קיצורים.
אין לי ספק שאני לא מכיר את כל הקיצורים. 101 זה פשוט מספר סימטרי.
אשמח אם מי מכם יגלה לי קיצורים נוספים (ואולי אוסיף מאמר נוסף ובו כל הקיצורים שלכם – כמובן עם קרדיט מכובד לכל אחד…)
הקיצורים המוזכרים כאן הם קיצורים שלא מופיעים בתפריטי התוכנה.

אז בואו נתחיל…

בחירה באפשרות ״אודות התוכנה״ (About Photoshop) מציגה את חלון התוכנה הרגיל והמוכר. נסו לפני הפעלת הפקודה להחזיק את מקש Cmd (במק)  או Ctrl בפי.סי. ולפניכם תוצג תמונה שונה לגמרי. כדאי לשים לב שהפקודה (אודות פוטושופ) ממוקמת במחשבי מק בתפריט התוכנה ואילו במחשבי פי.סי. בתפריט העזרה (Help).
דרך אגב, נסו לעשות זאת גם בגירסאות ישנות יותר.

עוד ״סוד קטן״, ידוע (וחסר שימוש לחלוטין…) ניתן למצוא בגירסאות קודמות של פוטושופ (cs5 ומטה).
 בחירה באפשרות Layers Options מתוך תפריט חלון השכבות, תוך החזקת מקש Alt מציגה את מרילין הקוסם.

 משהו לא עובד? התוכנה לא מתפקדת כמו שאתם רגילים? רוצים להשיב את התוכנה להגדרות הראשוניות שלה (אלה שהיו, רגע לאחר שהתקנתם את התוכנה)? במקום לעבור בין כל האפשרויות השונות ולנסות לאפס אותן, נסו את הטריק הבא:
צאו מהתוכנה (Quit במק, או Exit בפי.סי), החזיקו את שילוב המקשים Cmd+Alt+Shift (במק) או Ctrl+Alt+Shist (בפי.סי) והזניקו את התוכנה. על המסך תוצג הודעה. לאחר אישור ההודעה התוכנה משחזרת את הגדרות ברירת המחדל.

הערה: כדאי לשים לב שהקיצור רלוונטי גם לתוכנות אחרות מבית Adobe.

דרך מהירה ופשוטה להסתיר את כל חלונות התוכנה היא הקשה על מקש Tab. הקשה נוספת תשוב ותציג את החלונות.

 לעיתים יש צורך בהסתרה של כל החלונות – אבל לא של חלון הכלים. לשם כך, השתמשו בשילוב המקשים Shift + Tab.

 בתחתית חלון הכלים ניתן למצוא מספר אפשרויות תצוגה. דרך מהירה לעבור בין מצבי התצוגה השונים היא הקשה של מקש האות  F. כל הקשה תעבור למצב תצוגה הבא. אחד השימושים התכופים שאני עושה בקיצור הזה הוא בעת הצגת עבודה או תמונה ללקוח. באמצעות הקשה על מקש Tab אני מסתיר את הכלים, ובאמצעות שתי הקשות מהירות על מקש האות F אני מציג את התמונה על גבי רקע שחור, רקע שכמעט תמיד מיטיב עם התמונה.

מעבר בין מסמכים פתוחים מתבצע באמצעות שילוב המקשים Ctrl+Tab
. דרך אגב, משתמשי מק יכולים להשתמש בקיצור Cmd+~ (זה קיצור שעובד גם בתוכנות אחרות).

 בעת יצירת קובץ תמונה חדש, ניתן לקבוע את יחידות המידה (מ״מ, אינטששים, פיקסלים וכדומה). אבל איך משנים את יחידות המידה לקובץ קיים? הדרך המהירה לעשות זאת (מבלי להשתמש בפקודת העדפות Preferences) היא הצגה של סרגלי התמונה (Cmd/Ctrl + R), לחיצה על הסרגל עם הלחצן הימני בעכבר ובחירה ביחידות המידה הרצויות מתוך התפריט ש״יקפוץ״. הערה: כדאי לשים לב שגם קיצור זה  רלוונטי לתוכנות אחרות מבית Adobe.

 על מנת  להשתמש בכל אחד מכלי התוכנה, יש ללחוץ על דמותו שבחלון הכלים. פשוט, קל ומהיר אבל! יש דרך קצרה ומהירה יותר. כמעט לכל אחד מהכלים יש מקש יחודי. לדוגמה, על מנת לבחור בכלי המחק ניתן פשוט להקיש על מקש E במקלדת וזהו, מעבר מהיר לכלי המברשת יתבצע באמצעות הקשה על מקש B. על מנת לראות איזה קיצור ״מוצמד״ לאיזה כלי, מקם את הסמן ״מעל״ הכלי (בלי ללחוץ). כעבור שנייה יוצג מלבן קטן צהוב ובו שמו של הכלי ואות באנגלית (בסוגריים) – זה הקיצור של הכלי שביקשת. כמובן שלא ממש צריך ללמוד את כל הקיצורים, אבל מספיק לדעת ארבעה-חמישה עיקריים בשביל לחסוך הרבה זמן יקר.

 בחלון הכלים ניתן לראות שחלק מהכלים מאוגדים תחת כלי אחד. לדוגמה, לחיצה על דמות אחד מכלי הלאסו מציגה שלושה כלים מאותה משפחה. יש שתי דרכים לעבור בין הכלים (חוץ מאשר לחיצה ממושכת ובחירה בכלי הרצוי).
הדרך הפשוטה לעבור בין הכלים היא לחיצה על דמות הכלי תוך כדי החזקת מקש Alt. דרך נוספת, מהירה הרבה יותר, שימוש בשילוב המקשים Shift + האות שמייצגת את הכלי (הסבר בקיצור הקודם).

דרך אגב, המהדרין יכולים אפילו לוותר על מקש Shift. הציגו את חלון העדפות (Preferences) ותחת הקטגורייה כללי (General) בטלו את הסימון באפשרות: Use Shift Key for Tool Switch. מרגע זה, כל לחיצה על קיצור הכלי ״תעבור״ בין הכלים באותה קטגוריה.

להתראות בטיפים הבאים.

אסף וכתב ערן בורוכוב, מקים מכללת “מנטור”, כותב סדרת ספרי אילוסטרייטור ופוטושופ, ומרצה בקורס פוטושופ למתקדמים

הקדמה:
אני מת על קיצורים. תוכנת פוטושופ היא ללא ספק המלכה הבלתי מעורערת של קיצורים וטריקים. ״הגברת הזקנה״ מסתירה סביב הממשק (כלים, חלונות, פקודות ושל השאר) כמה סודות – חלקם מוכרים לכל וחלקם פחות. הרעיון לאגד מבחר קיצורים שכאלה נוצר מתוך מחשבה ששיטות עבודה יעילות ומהירות אהובות גם על משתמשים מנוסים וגם על כאלה שעושים את צעדם הראשון בעולמה המדהים של פוטושופ.

במידה ועדיין לא קראתם, הנה הקישור לטיפים 1-10.

מה עושים עם כלי סורר. אתם מנסים להשתמש באחד הכלים אבל הוא מתנהג מוזר או לא כמו שאתם רגילים. כיצד ניתן להשיב את הכלים להגדרותיהם הראשוניות (כמובן, בלי להתקין את התוכנה מחדש…). ובכן, בחרו את הכלי הרצוי וגשו לחלקו השמאלי-עליון של סרגל האפשרויות שמתחת לשורת התפריטים. כעת, ליחצו עם הלחצן הימני בעכבר על דמות הכלי שמופיעה שם ובחרו את האפשרות Reset Tool. במידה ותרצו להחזיר את הגדרות כל הכלים בתוכנה, בחרו באפשרות Reset All Tools.

לחלק מהכלים יש מגוון אפשרויות שיש צורך להגדיר לפני השימוש. לדוגמה, לפני שימוש בכלי המברשת (Brush) יש צורך לקבוע את גודלה, לבחור את הצורה המאימה, להגדיר את מידת האטימות, שיטת השלוב (Blending Mode) וכמובן את הצבע. רק בתום בחירת התכונות ניתן להתחיל בעבודה. עד כאן הכל בסדר – אבל מה יקרה אם תצטרכו להשתמש שוב בדיוק באותה מברשת גם בעוד שבוע…? רגע, אבל אפשר לשמור מברשת… נכון, אבל פעולה זו ״זוכרת״ רק את צורת המברשת ולא תכונות נוספות, כגון צבע או אטימות. ומה אם שאר הכלים שאין להם ספרייה? 
אז זהו, שיש פתרון. ניתן לשמור עבור כל אחד מהכלים ערכה המכילה את כל הגדרות הכלי, כך שבלחיצת כפתור ניתן לחזור אל כל התכונות שהגדרנו גם בעוד שבועיים. היופי בטריק הזה הוא שניתן ליצור אין-סוף ערכות לכל אחד מהכלים ואף להעביר אותן בין מחשבים שונים.
איך זה עובד?
א. ראשית בחרו את הכלי והגדירו את כל ההגדרות הרצויות לכם.
ב. כעת גשו לחלקו השמאלי-עליון של סרגל האפשרויות שמתחת לשורת התפריטים ולחצו עם הסמן על דמות הכלי שמופיעה שם.
ג. בחלון הקטן שיוצג סמנו את דמות הדף המקופל.

ד. העניקו שם לערכה

כעת, בכל פעם שתרצו לשוב לתכונות שהגדרתם, גשו לחלקו השמאלי-עליון של סרגל האפשרויות, לחצו עם הסמן על דמות הכלי שמופיעה שם ובחרו בשם הערכה שיצרתם קודם לכן.

באמצעות הקטגורייה Cursors שבפקודת העדפות, ניתן לבחור את צורת המברשת/הכלי שיוצג בעת השימוש בו.
 במקרים רבים, כגון ריטושים עדינים, יצירת איזור בחירה, עת שימוש בכלי העט לצריבה וכדומה, יש צורך בתצוגה מדוייקת יותר. במקרה כזה לחצו על מקש CapsLock. הסמן יהפוך לדמות צלב. לחיצה נוספת על המקש, תשיב את צורתו של הסמן לקדמותה.

העברת אובייקט או שכבה בין שני מסמכים פתוחים הפכה להיות מעט מסורבלת מהיום שבו Adobe התחילה לסדר את המסמכים הפתוחים במחיצות או בטאבים. אבל לא להתייאש, עדיין יש כמה שיטות לעשות זאת בקלות ובמהירות: השיטה הראשונה – באמצעות גרירה: סמנו במסמך הראשון את האובייקט שתרצו להעביר למסך פתוח אחר, גררו אותו ״על״ הטאב המציין את שמו של המסמך האחר והמתינו מעט. לאחר זמן קצר, המסמך האחר ״יבוא״ קדימה. עכשיו, מקמו את האובייקט בשטחו של המסמך ושחררו את לחצן העכבר. כדאי לדעת כי החזקת מקש Shift בעת הגרירה, תמקם את האובייקט  במסמך החדש באותו מיקום ממנו נגרר מהמסמך המקורי. בדרך זו ניתן לבחור בחלון השכבות מספר שכבות ועל ידי כך להעביר ממסמך למסמך, בו זמנית, יותר מאובייקט אחד.
שיטה נוספת, יעילה לא פחות, היא שימוש בחלון השכבות. ראשית שימו לב שהמסמך אליו אתם רוצים להעביר אובייקטים פתוח. כעת סמנו בחלון השכבות את השכבה/או השכבות הרצויות והפעילו את הפקודה שכפל (Duplicate) מתוך תפריט חלון השכבות. בחלון שיוצג לאחר מכן, בחלק היעד תוכלו למצוא תפריט. בחרו מתוך התפריט את שמו של המסמך אליו תרצו להעתיק את השכבות או אפילו למסמך חדש לחלוטין (New).


כדאי לשים לב שבשיטה זו השכבות עוברות על כל תכונותיהן (שם, מידת האטימות, שיטת השילוב, סדר השכבות וכדומה) וגם שומרות על מיקומן – כפי שהיו במסמך המקורי.

כל משתמש מתחיל מכיר את הקיצורים הבסיסיים של כלי הבחירה המלבני (Rectangular Marquee) וכלי הבחירה האליפטי (Eliptical Marquee): שימוש במקש Shift ליצירת איזור בחירה ריבועי או עגול (לעומת מלבני או אליפטי) ושימוש במקש Alt ליצירת איזור בחירה מהמרכז והחוצה. מקש נוסף עשוי להיות שימושי במקרים רבים הוא מקש הרווח (Space Bar). בכל פעם שתחזיקו את מקש הרווח במקלדת בזמן גרירת כלי הבחירה, תוכלו להזיז את איזור הבחירה כולו ממקומו. בצורה כזו קל הרבה יותר לדייק בבחירה. שווה לנסות  – בחירת כלי הבחירה, לחיצה בנקודה כלשהי בתמונה והתחלת גרירה, החזקת מקש הרווח – ואיזור הבחירה כולו זז ממקומו, כל זאת לפני עזיבת לחצן העכבר כמובן.
הערה חשובה, האפשרות להזזת איזור הבחירה ״עובדת״ גם בעת גרירת כלי הגיזרה (Crop).

 יש כלים שווים ויש כלים שווים יותר… מטיבי לכת בפוטושופ יכולים להעיד שאחד הכלים השימושיים ביותר בפוטושופ הוא כלי ההזזה. בעת עבודה בתוכנה אתם מוצאים את עצמכם חוזרים שוב ושוב לכלי ההזזה ומשם, חזרה לכלי שהשתמשתם. זה לא חובה. בכל רגע שתרצו להזיז אובייקט או שכבה, החזיקו את מקש Cmd (משתמשי מק) או את מקש Ctrl (משתמשי פי.סי) והתוכנה ״תעבור״ לכלי ההזזה. ברגע שתעזבו את המקש, ״תחזרו״ לכלי בו השתמשתם קודם לכן. נחמד ונוח. חשוב לזכור פרט קטן וחשוב: הטריק עובד ברוב הכלים (אלה המסומנים בצהוב).
 במידה ואתם משתמשים באחד מהכלים הווקטוריים (אלה המסומנים בירוק), תגרום החזקת המקש למעבר לכלי החץ.
ודבר אחרון – לקפדנים שביניכם – אם ברגע זה מסומן כלי היד, לחיצה החזקת המקש ״תקפיץ״ אתכם לכלי זכוכית המגדלת.

 שניים מתוך שלושת הכלים שבמשפחת כלי הלאסו עובדים באופן כמעט מנוגד זה לזה. בעוד שהאחד (כלי הלאסו ה״רגיל״) יוצר איזור בחירה חופשי בהתאם לגירת הסמן, כלי הלאסו הפוליגני יוצר את איזור הבחירה באמצעות קווים ישירם הנמתחים בין הקלקות. האחד מתאים לבחירה חופשית והשני מתאים יותר למקרים בהם צריך ליצור איזורי בחירה בקווים ישרים כגון בניינים, קופסאות, קירות וכדומה. אז מה עושים אם צריך גם וגם? מה קורה אם איזור הבחירה הרצוי מורכב מקווים ישרים (בנין) וגם מקווים חופשיים (עץ)? פשוט מאוד. התחילו עם אחד מכלי הלאסו וברגע שתרצו ״לעבור״, תוך כדי הגרירה, לכלי השני, החזיקו את מקש Alt במקלדת. עזיבת המקש, ״תחזיר״ אתכם לכלי הלאסו הראשון שבחרתם.

 ברוב המקרים, כלי מטה הקסם (Magic Wand) משמש אותי לסקיצות. בעבודה ״אמיתית״ אני מעדיף ליצור איזורי בחירה בכלים יותר מדוייקים. ובכל זאת, כשאני כבר משתמש בכלי על איזורים מפורטים (נוף, עלווה של עלים, טקסטורה עקשנית של חול או ים), אני נתקל בתופעה מרגיזה של איזורי בחירה קטנים, רבים וצמודים זה לזה – כמו איים-איים של איזורי בחירה. הגדלת טווח הבחירה של הכלי (Tolerance) תגרום לבחירתם של צבעים שלא רצינו. אז מה עושים?
פשוט, לאחר הופעתם של איזורי הבחירה הקטנים והצפופים, נסו להפעיל את הפקודה החלק (Smooth) שבתפריט המשנה Modify שבתפריט הבחירה (Select). נסו בתחילה ערך קטן ומשם תמשיכו.

אחד הטריקים האהובים עלי. במהלך עבודה כלשהי אתם נדרשים לגזור (Crop) תמונה בהתאם לגודלה של תמונה אחרת. אפשרות אחת היא לפתוח את התמונה בעלת המידות הטובות, להפעיל עליה את הפקודה Image Size שבתפריט Image, לקחת פנקס קטן ולהעתיק במדוייק את נתוני הרוחב, הגובה והרזולוצייה. לאחר מכן לעבור לתמונה האחרת, לבחור בכלי הגזירה (Crop)  ולהכניס את הנתונים לחלון ההגדרות שמתחת לשורת התפריטים. עד עכשיו הכל בסדר – אבל אפשר לחסוך את הפנקס…
הביאו את התמונה עם המידות הנכונות קדימה, סמנו בחלון הכלים את כלי הגזירה (Crop) ובתפריט שבחלון ההגדרות שמתחת לשורת התפריטים בחרו באפשרות גודל ורזולוצייה (Size & Resolution). לאחר מכן, בחלון שניפתח בחרו מתוך תפריט Source את האפשרות Front Image. פעולה זו מכניסה באופן אוטומטי את נתוני התמונה הפעילה (הקידמית) אל שדות המספרים המתאימים. יותר מהר, יותר נוח והרבה יותר מדוייק!

לכלי  Eyedropper מספר שמות (דוגם צבע, טפטפת, פיפטה ועוד), אבל תפקיד פשוט אחד – לדגום צבע מתוך התמונה. כל משתמש מתחיל יודע שבאמצעות הכלי ניתן לדגום צבע מהתמונה הפעילה וגם מתמונות אחרות שפתוחות כעת בתוכנה. עד כאן אין חדש.
אבל מה קורה אם רוצים לדגום צבע מתוך קובץ של תוכנה אחרת, או אולי צבע מסויים מתוך אייקון שעל המכתבה. מה עושים אם הצבע האהוב על הלקוח מופיע רק בדף הבית של המתחרה שלו…
הנה טריק פשוט ושימושי: סמנו את כלי דוגם הצבע, לחצו בנקודה כלשהי בתמונה וגררו את הסמן (בלי לשחרר את האצבע מלחצן העכבר) לכל נקודה במסמך, פוטושופ תמשיך ותדגום את הצבעים עד לעזיבת העכבר, בלי קשר האם הצבע נדגם מקובץ פוטושופ או מכל מקור אחר במסך.

אסף וכתב ערן בורוכוב, מקים מכללת “מנטור”, כותב סדרת ספרי אילוסטרייטור ופוטושופ, ומרצה בקורס פוטושופ למתקדמים

הקדמה:
אני מת על קיצורים. תוכנת פוטושופ היא ללא ספק המלכה הבלתי מעורערת של קיצורים וטריקים. ״הגברת הזקנה״ מסתירה סביב הממשק (כלים, חלונות, פקודות ושל השאר) כמה סודות – חלקם מוכרים לכל וחלקם פחות. הרעיון לאגד מבחר קיצורים שכאלה נוצר מתוך מחשבה ששיטות עבודה יעילות ומהירות אהובות גם על משתמשים מנוסים וגם על כאלה שעושים את צעדם הראשון בעולמה המדהים של פוטושופ.

במידה ועדיין לא קראתם, הנה הקישור לטיפים 1-10 ולטיפים 11-20.

בעת שימוש בכל אחד מהכלים מבוססי המברשת (עיפרון, כלי החותמת, מחק, כלי הריטוש וכדומה), ניתן ״לקפוץ״ לרגע לכלי דוגם הצבע. לחיצה על מקש Alt תציג את כלי דוגם הצבע, עזיבת המקש, תשיב את הכלי שהיה בשימוש.

דרך מהירה לשינוי גודלה של המברשת (ללא כל קשר לאיזה מהכלים מבוססי המברשת מסומן כעת בחלון), הוא שימוש במקשי הסוגריים המרובעים ([ ]). שימוש במקש סוגריים ימניים יגדיל את המברשת ושימוש בסוגריים השמאליים יקטין אותה. פשוט, קל ומהיר.

על מנת לשנות את מידת ריכוך הקצוות של המברשת, מבלי לגשת לחלון המברשות או לחלקו העליון של החלון, ניתן להשתמש בשילוב המקשים Shift פלוס אחד ממקשי הסוגריים המרובעים (אלה שהוזכרו בטיפ הקודם).
בחירה באחד הכלים שבחלון והקשה על Shift + [ יגרום לקצוות המברשת להיות קשים יותר, ואילו שימוש בשילוב המקשים Shift + ] ירכך את הקצוות.

ומה אם רוצים לשנות את גודל המברשת ו/או את מידת ריכות הקצוות בצורה מהירה ואינטואיטיבית יותר?
סמנו את אחד הכלים מבוססי המברשת (עיפרון, מכחול, כלי החותמת, כלי ההבהרה או ההכהייה וכדומה), החזיקו את שילוב המקשים Shift + Alt, לחצו בנקודה כלשהי במסמך (יופיע עיגול אדום) והתחילו לגרור את הסמן בעדינות: גרירה כלפי מעלה או כלפי מטה תשנה את מידת הריכוך בקצוות המברשת, גרירת הסמן ימינה או שמאלה תשנה את גודלה של המברשת. חשוב לזכור שלעיגול האדום שמופיע בזמן הגרירה אין כל משמעות.

השיטה הפשוטה והמוכרת ביותר לשנות את מידת האטימות של מברשת או של כלי מבוסס מברשת, היא לבחור את הכלי הרצוי, להקליק פעמיים בשדה המציין את האטימות (Opacity), להכניס את הערך הרצוי ולאשר את הפעולה (Enter).
 כאמור’ פשוט וקל. אבל אפשר לעשות זאת בדרך הרבה יותר מדליקה/מהירה/נוחה/אינטואיטיבית (מחקו את המיותר!).
בחרו את הכלי הרצוי (כמובן שיש לבחור בכלי מבוסס במברשות) והקישו על אחד ממקשי המספרים שבמקלדת, בהתאם לערך הרצוי. לדוגמה, אם תרצו ערך אטימות של 60%, לחצו על מקש הספרה 6, אם תרצו ערך אטימות של 20% לחצו על מקש 2 וכן הלאה.
כדאי לשים לב, שבמידה ותרצו ערך אטימות שאינו שלם, לדוגמה, 47%, לחצו על הספרה 4 ומיד אחריה על הספרה 7 ופוטושופ כבר תעשה את העבודה עבורכם. דבר נוסף, על מנת לחזור לאטימות מלאה (100%) – לחצו על הספרה 0.

משהו  קטן בסיום. כפי שנתן לראות, חברת Adobe לא החליטה האם להשתמש בשקיפות (Transparency) או באטימות (Opacity). היתה לי פעם תלמידה בשם אלן (ממכון ויצמן)  ששפת האם שלה היתה אנגלית והיא אמרה שבעצם הנתון קובע את ה״שקִיפנסי״…

בחירת אחד מהכלים מבוססי המברשת והצצה אל חלון האפשרויות שמתחת לשורת הכלים מציגה, במוסף לשאר תכונות הכלי, גם אפשרות לקבוע את שיטת השילוב בה יתווסף הצבע/הגוון הנוכחי לצבעים הקיימים. 
בתפריט ניתן לראות מספר לא מבוטל של שיטות שילוב, כך שבחירת השיטה הרצוייה עשויה לגזול זמן (בעיקר אם השיטה ממוקמת בתחתית התפריט). דרך מהירה לבחירת שיטת שילוב היא שימוש בשילוב המקשים Alt+ Shift ובאחד ממקשי האותיות במקלדת. לדוגמה, בחירת כלי, החזקת המקשים Shit+Alt והקשה על מקש האת M, תחליף את שיטת השילוב ל-Multiply. כדאי לדעת שלרוב השיטות, המקש המייצג נגזר מתוך שמו אבל לא תמיד. דבר נוסף – לא לכל השיטות יש קיצור.

וענין נוסף – חשוב ושימושי לא פחות. במידה ובחלון הכלי מסומן כלי שאינו כלי מבוסס מברשת (כלי בחירה, כלי הזזה, כלים וקטוריים וכדומה), שימוש באותם שילובי מקשים ישפיע על שיטת השילוב של השכבה הנוכחית.

ואם בשיטות שילוב עסקינן. בואו נגיד שאתם לא בדיוק יודעים איזו שיטת שילוב להעניק לשכבה על מנת לקבל את האפקט הרצוי. אפשרות אחת היא לבחור את אחת משיטות השילוב, לבדוק האם היא עונה לציפיות או לא, ואם לא, אז לבחור שיטת שילוב אחרת וכך הלאה. כעבור חצי שעה….
דרך מהירה ויעילה לעבור במהרה בין שיטות השילוב היא שימוש במקש Shift  ומקשי הסימנים פלוס או ומינוס במקלדת (+/-). כל הקשה על שילוב המקשים ״תעביר״ את השכבה או את הכלי לשיטת שילוב הבאה ברשימה.

דרך מהירה וקצרה לעבור בין המברשות שבחלון המברשות (כמובן, בלי לפתוח את החלון וללחוץ…) היא בחירה בכלי הרצוי ושימוש במקשים גודל/קטן מ (< / >) (או למי שממש מתעקש לדבר עברית: מקשים ץ ו-ת.
קיצור נוסף עשוי לשמש אתכם במקרה ותרצו לבחור את המברשת הראשונה בחלון המברשות, זו שגודלה פיקסל בודד (שילוב המקשים Shift + >) או דווקא את האחרונה בחלון, לדוגמה, זו שיצרתם לפני רגע (שילוב המקשים Shift + >).
הערה למשתמשי מק: אם שילוב המקשים לא עושה את העבודה, נסו להעביר את שפת המקלדת לאנגלית.

בחלון הכלים ניתן למצוא שלושה כלים וותיקים: כלי ההבהרה (Dodge), כלי ההכהייה (Burn) וכלי הספוג (Sponge) המשמש להוספה או הפחתה של הרוויה בתמונה. עד כאן הכל ידוע וברור. 
אז זהו, כדאי לדעת שלכלי הספוג שימוש נוסף – שינוי ניגודיות (Contrast) לתמונה בגווני אפור (Grayscale) או לערוץ צבע בודד. נכון שניתן לשנות את הניגודיות באמצעות פקודות כגון Levels או Curves, אבל שיטה זו מאפשרת לשנות ניגודיות במשיכת מכחול ובצורה סלקטיבית בתמונה.
פשוט ממירים את התמונה למודל צבע גווני אפור (Grayscale) או בוחרים באחד מערוצי הצבע בחלון הערוצים, מסמנים את כלי הספוג ובוחרים באפשרות Saturate להגברת ניגודיות או באפשרות Desaturate ליצירת תמונה/ערוץ חסר ניגודיות, מה שקוראים לו חלבי…

 כלי העט הוא ללא ספק אחד הכלים החשובים ביותר בפוטושופ ובתוכנות רבות אחרות, אבל כשבוחנים את הקשר שבין פשטותו של הכלי לבין הפחד שהוא מטיל על משתמשים (בעיקר משתמשים חדשים), עולות כמה תהיות. 
אני מכיר לא מעט בוגרי מנטור שמוכנים לערוך מלל לקטלוג של 18 עמודים בנושא אינסטלצייה וצנרת – רהעיקר שיוותרו להם על בניית לוגו באמצעות כלי העט…
אז הנה כמה דרכים לייעול השימוש בכלי: ראשית, מעבר בין הכלים השונים. לכלי העט שלושה ״חברים״ באמצעותם ניתן להגיע למסלולים (Path) ו/או צורות מדוייקות: כלי להוספת נקודה, כלי להפחתת נקודה וכלי המרה של נקודת פינה לנקודת עקומה ולהיפך. הטריק הוא לעבור בין הכלים ״תוך כדי תנועה״. החזקה של מקש Alt תוך כדי שימוש בכלי העט, תשנה את הכלי לכלי המרת נקודה (Convert Point). עזיבת המקש תחזיר לפעולה את כלי העט. 
הנה דוגמה להמחשה: נסו ליצור קשת באמצעות כלי העט, ואז, לאחר שהוספתם את הנקודה האחרונה, נסו להוסיף קשת באותו הכיוון. מסורבל מעט. עכשיו נסו פעם נוספת, צרו קשת אחת ולאחר שהוספתם את הנקודה האחרונה, החזיקו את מקש Alt (הכלי ישנה את צורתו) וליחצו על הנקודה האחרונה (קליק בודד), כעת עזבו את מקש Alt ומקמו את הנקודה הבאה בכל מקום אחר במסמך – בלי כל בעיה. ומה אם רוצים להזיז את אחת הנקודות או את אחת מידיות העריכה? החזיקו את מקש Cmd (מקינטוש) או Ctrl (פי.סי) והתוכנה ״תקפיץ״ אתכם לכלי החץ הלבן.

אסף וכתב ערן בורוכוב, מקים מכללת “מנטור”, כותב סדרת ספרי אילוסטרייטור ופוטושופ, ומרצה בקורס פוטושופ למתקדמים

הקדמה:
אני מת על קיצורים. תוכנת פוטושופ היא ללא ספק המלכה הבלתי מעורערת של קיצורים וטריקים. ״הגברת הזקנה״ מסתירה סביב הממשק (כלים, חלונות, פקודות ושל השאר) כמה סודות – חלקם מוכרים לכל וחלקם פחות. הרעיון לאגד מבחר קיצורים שכאלה נוצר מתוך מחשבה ששיטות עבודה יעילות ומהירות אהובות גם על משתמשים מנוסים וגם על כאלה שעושים את צעדם הראשון בעולמה המדהים של פוטושופ.

במידה ועדיין לא קראתם, הנה הקישור לטיפים 1-10, לטיפים 11-20 ו-טיפים 21-30.

לכלי העט שני מצבי עבודה בלבד: האחד – לחיצה והשני  – לחיצה + גרירה. פשוט, קל ומאוד מאוד בסיסי.
נשאלת השאלה, מה הסיבה שרבים שוברים שיניים על מנת לפתח מיומנות גבוהה בכלי כל כך פשוט?
הסיבה נעוצה בעובדה שקשה לנבא כיצד תיראה העקומה שתיווצר והיכן למקם את הסמן. אחד הפתרונות המדליקים והפשוטים לשימוש קל הרבה יותר בכלי העט, הוא הפעלה של האפשרות Rubber Band שבתפריט המסתתר תחת דמות גלגל השיניים שבסרגל האפשרויות, מתחת לשורת התפריטים בתוכנה. כאשר אפשרות זו מסומנת, ניתן לראות ״לאן הולך המסלול״ עוד לפני מיקום הנקודה – מה שהופך את יצירת המסלול לפעולה מדוייקת וקלה הרבה יותר.

בין כלי העט ניתן למצוא גם שני כלים נוספים: האחד להוספת נקודה והשני למחיקה של נקודה קיימת. 
הדרך ה״רגילה״ לבחור באחד משני הכלים היא בחירתו מתוך חלון הכלים של התוכנה. אבל לפוטושופ, כמו תמיד, דרכים נוחות יותר: סמנו את כלי העט והפעילו את האפשרות Auto Add/Delete שבסרגל האפשרויות שמתחת לשורת התפריטים בתוכנה. מרגע זה, בכל פעם שתקליקו עם כלי העט הרגיל על מסלול או צורה וקטורית, תשתנה צורת הכלי לעט עם פלוס (+) ותיתווסף נקודה חדשה. בנוסף, בכל פעם שתקליקו עם כלי העט הרגיל על נקודה קיימת, תשתנה צורת הכלי לעט עם מינוס (-) והנקודה תבוטל.

יש מגוון כלי בחירה: כלי הבחירה המלבני, כלי הבחירה האליפטי, כלי הלאסו על כל סוגיו  וכמובן כלי מטה הקסם הישן וה(לא) טוב… לכל אחד מכלי הבחירה יש יתרונות וחסרונות, אבל ככל שהזמן עובר, כל משתמש פוטושופ מבין שהדרך הנכונה והמקצועית ביותר ליצור איזור בחירה מדוייק הוא שימוש בכלי העט ליצירת מסלול (Path) והמרתו של המסלול לאיזור בחירה. אז הנה טריק מהיר למקצוענים שבינכם, אלה שכבר הבינו שכלי מטה הקסם (Magic Wand) עובד רק על תמונות שהמדריך הביא מהבית…
סמנו את כלי העט וצרו מסלול. כעת בצעו את כל תיקונים, ההזזות והעריכות – עד צורתו של המסלול עונה על צרכיכם. כעת השתמשו בשילוב המקשים Cmd + Enter למשתמשי מק או Ctrl + Enter למשתמשי פי.סי. המסלול הפך לבחירה ללא צורך בפתיחה של חלון המסלולים.

והנה טריק שהמשפט הראשון שיצא לי כשראיתי אותו היה ״בוקר טוב אליהו – טוב שנזכרתם…״.
בתוכנת פוטושופ הטריק עובד רק מגירסה CC ומעלה, אבל בתוכנות אחרות מבית Adobe, כמו אילוסטרייטור ואינדיזיין, הוא עובד מצויין כבר כמה גירסאות אחורה. אז מה הרעיון: 
בזמן עבודה עם כלי העט, ניתן, באמצעות אחזקת מקש הרווח במקלדת (Space Bar) להזיז את הנקודה ממקומה – תוך כדי שימוש בכלי. במילים אחרות, במקום למקם את הנקודה ולאחר מכן לבצע תיקונים, שינויים וההזות – מקליקים עם כלי העט בנקודה כלשהי ואם העקומה לא תואמת לציפיות, מחזיקים את מקש הרווח, מזיזים את הנקודה עד למקום המתאים ועוזבים את המקש.

 Zoom-In, Zoom-Out, להגדיל להקטין תצוגה, להתאים למסך או לראות את הגודל האמיתי. לפוטושופ יש מגוון שיטות וקיצורים באמצעותם ניתן לשנות את גודל התצוגה במהירות. הנה כמה מהן, על קצה המזלג:
הגדלה/הקטנה של גודל התצוגה מתאפשרת באמצעות כלי זכוכית המגדלת, באמצעות שילובי המקשים Cmd (במק) ו-Ctrl בפי.סי בתוספת המקשים פלוס ומינוס (+/-), באמצעות החזקה של מקש Alt וגלילה של הגלגלת בעכבר, למי שיש, או באמצעות שתי האצבעות למי שמשתמש במשטח מגע (לדוגמה, בעלי מחשב נייד של Apple- אבל לא רק).

בעת שינוי גודל התצוגה (הגדלה והקטנה), ניתן לקבוע שחלון המסמך יגדל או יקטן יחד עם שינוי גודל התצוגה. 
על מנת שזה יקרה, יש לסמן את האפשרות Resize to Fit שבסרגל האפשרויות שמתחת לשורת התפריטים בתוכנה. דרך מהירה וקצרה יותר לעשות זאת, היא הוספה של מקש Alt לקיצורי המקלדת ה״רגילים״: שימוש בשילוב המקשים Cmd + alt ומקשי המינוס והפלוס במקלדת (מק) או Cmd + alt ומקשי המינוס והפלוס במקלדת (בפי.סי), יגדילו/יקטינו יחד עם התצוגה גם את חלון המסמך.

התאם למסך (Fit Screen), מלא את המסך (Fill Screen) וגודל תצוגה 100%. על מנת לשנות את גודל התצוגה ל-100% ניתן להשתמש בשילוב המקשים Cmd + 1 (מק) או Ctrl+ 1 (פי.סי), או פשוט להקליק פעמיים על כלי זכוכית המגדלת. על מנת להתאים את התצוגה לגודל המסך ניתן להשתמש בשילוב המקשים Cmd + 0 (מק) או Ctrl+ 0 (פי.סי), או פשוט להקליק פעמיים על כלי היד בתיבת הכלים. פשוט, קל ומהיר (ולא מחדש לכם כלום…). יש פקודה נוספת שלא מופיעה בתפריטים הרגילים אבל עשוייה להיות מאוד שימושית. סמנו בחלון הכלים את כלי זכוכית המגדלת והביטו בסרגל האפשרויות שמתחת לרשימת התפריטים בתוכנה: בסרגל ניתן למצוא פקודה נוספת Fill Screen (מלא המסך). לחיצה על כפתור זה, תגדיל את תצוגת התמונה כך שהיא תמלא את כל שטחו של המסך – מבלי להתחשב בחלונות התוכנה.

הנה טריק באמת שימושי. תארו לעצמכם שאתם צריכים לטפל בפרטים קטנים מתוך תמונה גדולה ומפורטת, לדוגמה, לרטש את עיניה של הדוגמנית שתמונתה תוצב לאחר מכן בשלט חוצות באיילון…
על מנת לעשות את העבודה בצורה המקצועית ביותר – אין ברירה אלא להגדיל משמעותית את גודל התצוגה. עד כאן הכל בסדר, אבל בהמשך העבודה תמצאו את עצמכם עוברים, הלוך וחזור, בין תצוגה מוגדלת לתצוגה רגילה, וכל זאת על מנת לראות כיצד ניראה הריטוש או התיקון שעשיתם – ״מרחוק״.
יש פתרון הרבה יותר חכם, נוח ויעיל. ראשית פיתחו את התמונה הרצוייה והגדילו את התצוגה לגודל הנוח ביותר עבורכם לעבודה על הפרטים הקטנים ולבסוף, הקטינו את שטחו של חלון התמונה למינימום הנדרש.
 כעת גשו לתפריט המשנה סידור (Arrange) שבתפריט החלונות (Window) והפעילו את הפקודה המתחילה במילים New Window For ומסתיימת בשמו של הקובץ עליו אתם עובדים. פקודה זו יצרה חלון נוסף עבור התמונה עליה אתם עובדים. כעת תוכלו לעבוד גם בהגדלה משמעותית וגם לראות כיצד הריטוש התיקון משפיע על התמונה כולה.

כלי היד מאפשר להזיז את התצוגה ״בתוך״ שטח החלון – פעולה שימושית בעיקר במקרים בהם מטפלים בפרטים קטנים מתוך תמונה גדולה. אבל יש גם שיטות אחרות לעבור לאיזור אחר בתמונה בלי הגדלה והקטנה של גודל התצוגה. השיטה המועדפת עלי היא דווקא שימוש בחלון נשכח בשם Navigator. בחלון ניתן לראות את התמונה כולה, את השטח המוצג כעת בחלון ולעבור, בהקלקה אחת, על איזור אחר בתמונה. אבל יש שיטות נוספות: שיטה אחת היא שימוש במקשי Page Up/Page Down (מסומנים גם כחץ למעלה או למטה). הקשה על אחד המקשים מזיזה את התצוגה מעלה מטה. הוספת מקש Shift תזיז את התצוגה בקפיצות עדינות יותר. 
דרך אגב, על מנת להגיע במהירות לקצוות התמונה (נקודה עליונה ביותר או תחתונה ביותר), ניתן להשתמש במקשי Home ו- End (מסומנים גם כחץ  לשמאל ולמעלה וחץ ללימן ולמטה).

והנה שיטה נוספת, פשוטה ומדליקה (ותודה ליגאל לוי, שותפי לכתיבה על הטיפ). השיטה הבאה מאפשרת ״לקפוץ״ בקלות בין גודל תצוגה גדול לבין הצגתה של כל התמונה. ראשית, פיתחו את התמונה הרצוייה והגדילו את התצוגה לגודל הנוח ביותר עבורכם לעבודה על הפרטים הקטנים. כעת, החזיקו את מקש האות H במקלדת וליחצו לחיצה ממושכת עם לחצן העכבר. התמונה תוצג במלואה (Fit Screen) ובצמוד לה, מלבן המציין איזה חלק ממנה מוצג בחלון המסמך. הזיזו את המלבן למיקום אותו תרצו לערוך ועזבו את העבר.

כתב לירן טביב, רכז לימודי After Effects במכללת מנטור וכותב ספר After Effects בעברית
בשנותיי הראשונות כפרילנס, גיליתי שככל שאני נותן תשומת לב גדולה יותר ללקוח, כך הוא מרוצה יותר… לא רק ממני, אלא מהתוצאה הסופית אותה אני מעביר אליו. חשוב שלקוחות יהיו מרוצים, אפילו חשוב מאוד- אבל לתת את מלוא תשומת הלב ללקוח עולה בזמן (יקר), אותו ניתן להשקיע בשיוף התוצאה הסופית או אפילו בקבלת פרויקט נוסף.
מכאן יוצא כי כדאי לקצר את זמן האינטראקציה מול הלקוח, אך עדיין לתת את תשומת הלב המלאה. כלומר, לעשות אופטימיזציה ככל הניתן לעבודה מול הלקוח.
לכל אחד יש את סדר העבודה שלו ואת התחום שלו. בסופו של דבר, כולנו מקבלים או מעבירים קבצים אל הלקוח – אם זה דרך המייל, ג’מבו מייל או כל שירות אינטרנטי אחר. הבעיה היא שזה לוקח זמן… הרבההה זמן. ועד שהקובץ לא סיים לעלות, בדרך כלל  לא נהיה שקטים.
בשנים האחרונות גיליתי כי השירותים האלה די מיושנים מבחינת שיטת העבודה שהם מציעים ובמקביל גיליתי את שירותי הענן.

שירותי הענן (Dropbox, Google Drive) מאפשרים לשתף תיקייה בין המחשב שלך ובין המחשב של הלקוח. לכאורה התיקייה נראית תמימה, אך כל קובץ שתניח בה יופיע אצל הלקוח, וכל קובץ שהלקוח ימחק מהתיקייה במחשב שלו, ימחק מהתיקייה על המחשב שלך. במילים אחרות, התיקייה מסתנכרנת אוטומטית בין המחשבים שלך ושל הלקוח.
שיטת עבודה זו חוסכת המון זמן מפני שאין צורך לבצע פעולה מיוחדת בכדי להעביר או לקבל את הקבצים ללקוח, רק צריך לתפעל את התיקייה באופן רגיל וכל מה שיופיע בה ישותף בינכם.
כאפטריסט, אני אפילו מרנדר את הקבצים ישירות אל תוך התיקייה המשותפת, וכך אני מרוויח פעמיים: אני לא צריך לחכות שהרנדר יסתיים בכדי להעביר את הקובץ (וזה לפעמים יכול לקחת שעות) וכשהרנדר מסתיים, הקובץ יופיע אוטומטית אצל הלקוח (אפילו אם זה בארבע לפנות בוקר…).
התקנה של תוכנת שירות הענן היא הכרחית לעבודה חלקה ולכן יש להיכנס לאתר שירות הענן המועדף עליך (שלי זה Dropbox), להוריד את התוכנה (בחינם) ולהתקין אותה.
אז איך משתפים תיקייה?
די בפשטות, הצעדים הבאים מודגמים בשירות Dropbox אך ניתן לעקוב אחר הצעדים בכל שירות ענן שמכבד את עצמו…

צרו תיקייה בתוך תיקיית הDropbox- ותנו לה את שם הפרויקט. במידה ובחרתם ליצור תיקייה דרך האתר של דרופבוקס, פשוט ליחצו על אייקון התיקייה.

בכדי להפעיל את שיתוף התיקייה, תנו עליה קליק ימני ומהתפריט שנפתח בחרו באפשרות Share this folder…. במידה ובחרתם להפעיל את השיתוף מתוך האתר, כנסו אל תוך התיקייה הרלוונטית וליחצו על כפתור אפשרויות השיתוף.

בחלון שניפתח יש להזין את המייל של הלקוח או הלקוחות ולאשר בלחיצה על כפתור Share folder. לאחר שלב זה תשלח הזמנה אישית לתיקייה למייל שצוין.

לאחר שהלקוח אישר את ההזמנה, תהיה לו גישה מלאה לתוכן התיקייה וכך תוכלו להעביר ביניכם קבצים במהירות וביעילות. במידה והלקוח עדיין לא התקין את התוכנה על מחשבו האישי, ההזמנה תכלול גם לינק להתקנת התוכנה.

תיקייה משותפת היא תיקייה שמחה והאייקון שמציג אותה ישתנה לאייקון הזה.

לכל שירות ענן יש שטח מוגבל (בינתיים…). בכדי שלא יגמר המקום המוקצה בענן, יש למחוק את התיקייה המשותפת בתום הפרויקט. ניתן לעזוב באופן חד צדדי את התיקייה ובאופן זה לא למחוק את הקבצים הנמצאים בתיקיית הלקוח באמצעות כניסה לאפשרויות השיתוף של התיקייה  ובחירה באפשרות Leave Folder. להתראות תיקייה.

אסף וכתב ערן בורוכוב, מקים מכללת “מנטור”, כותב סדרת ספרי אילוסטרייטור ופוטושופ, ומרצה בקורס פוטושופ למתקדמים

הקדמה:
אני מת על קיצורים. תוכנת פוטושופ היא ללא ספק המלכה הבלתי מעורערת של קיצורים וטריקים. ״הגברת הזקנה״ מסתירה סביב הממשק (כלים, חלונות, פקודות ושל השאר) כמה סודות – חלקם מוכרים לכל וחלקם פחות. הרעיון לאגד מבחר קיצורים שכאלה נוצר מתוך מחשבה ששיטות עבודה יעילות ומהירות אהובות גם על משתמשים מנוסים וגם על כאלה שעושים את צעדם הראשון בעולמה המדהים של פוטושופ.

במידה ועדיין לא קראתם, הנה הקישור לטיפים 1-10, טיפים 11-20, טיפים 21-30 וטיפים 31-40.

נכון, פוטושופ היא לא בדיוק התוכנה שהייתי מנסה לכתוב בה חוזה שכירות. במילים אחרות, הוספה וסידור של מלל מעולם לא היו הצד החזק של פוטושופ, אבל מאז שבחברת Adobe הבינו שיש קבוצה לא קטנה של מעצבי אתרים, מעצבי משחקים ואפליקציות שמעדיפים להוסיף ולערוך את המלל בפוטשופ ולא להזדקק לתוכנה אחרת, הורחבו באופן משמעותי הפקודות והאפשרויות לעריכה של מלל. אז הפעם, במאמר החמישי בסדרה, כמה קיצורים מהירים וקלים בתחום עריכת המלל:
על מנת להוסיף מלל ניתן להקליק עם כלי המלל ולהתחיל לכתוב, או לחילופין, לסמן את כלי המלל, ללחוץ בנקודה כלשהי במסמך, לגרור את הסמן/העכבר ואז להתחיל במלאכת ההקלדה. פשוט וקל. אבל מה אם רוצים לקבוע את רוחב משטח המלל? הנה השיטה. סמנו את כלי המלל, החזיקו את מקש Alt והקליקו בנקודה כלשהי במסמך. פעולה זו תקפיץ תיבת שיחה באמצעותה ניתן לקבוע את גודלה של תיבת המלל (רוחב וגובה).
והנה טיפ נוסף על הדרך. כפי שניתן לראות בצילום המסך, מידות משטח המלל נמדדות בנקודות (Points) ולא ביחידות המידה של המסך עצמו. אז מה עושים אם צריך להגדיר את רוחב המלל במ״מ או בסנטימטר? הנה טריק ישן וטוב שעובד, אגב, גם בשאר תוכנות אדובי: 
לצד הערך המספרי בחלון הקלידו שתי אותיות באנגלית (ראו בטבלה) והתוכנה תתרגם את היחידות שהגדרת לנקודות. לדוגמה: הכנסת הערך 20 ולצידו האותיות mm, יקבע את רוחב משטח המלל לעשרים מילימטרים.

יש מספר דרכים לשנות את גודל האותיות: באמצעות בחירת המלל והכנסת ערך בסרגל האפשרויות שמתחת לרשימת התפריטים בתוכנה, באמצעות בחירת מלל ושינוי הערך בחלון תכונות תו (Character) או באמצעות פקודת Free Transform שבתפריט העריכה (Edit). דרך פשוטה ומהירה יותר (לטעמי…) היא סימון המלל ושימוש בשילוב המקשים Cmd + Shift  (במק) או Ctrl+Shift (בפיסי) בצרוף מקש גדול/קטן מ (< >).
דרך אגב, יש דרך נוספת, מדליקה הרבה יותר אבל סבלנות. בשביל ללמוד את השיטה תאלצו להמתין לפוסט האחרון…

את מרווח השורות ניתן לשנות באמצעות חלון תכונות תו (Character), אבל לעיתים אתם ממש לא יודעים איזה מרווח שורות יתאים ומעדיפים לקבוע לפי העין. אפשרות אחת היא להכניס ערך מספרי בחלון, לאשר, לבדוק את התוצאה ואז שוב ושוב – עד שהתוצאה תספק אתכם. דרך נוספת היא שימוש בקיצור מקלדת פשוט: סמנו את השורה/השורות שאת המרווח ביניהן אתם רוצים לשנות והשתמשו בשילוב המקשים Alt ואחד ממקשי החיצים מעלה/מטה במקלדת: Alt וחץ למעלה יגדיל את המרווח בין השורות ואילו שילוב המקשים Alt וחץ כלפי מטה יצמצם את המרווח. דרך אגב, חשוב לזכור שבחירת שורה מתוך משטח מלל ושינוי ערך מרווח השורות, ישנה את המרווח בין השורה המסומנת לשורה שמעליה.

עוד קיצור שימושי, הפעם לקביעת המרווח שבין האותיות/סימנים גם ללא צורך בחלון תכונות תו (Character): סמנו את המלל הרצוי והשתמשו בשילוב המקשים Alt ואחד ממקשי החיצים ימינה/שמאלה במקלדת: Alt וחץ ימינה להגדלת הריווח, שילוב המקשים Alt וחץ שמאלה יצמצם את המרווח.

צימוד אותיות (Kerning) הוא עניין חשוב, בעיקר למעצבים גרפיים ו/או חובבי טיפוגרפיה. ההסבר הפשוט לשימוש בצימוד אותיות הוא שכל שתי אותיות דורשות ריווח ייחודי. על מנת לשנות באופן פרטני מרווח שבין שתי אותיות, יש למקם את סמן המלל בין שתי האותיות ולשנות את הערך Kerning בחלון  תכונות תו (Character). אבל גם כאן יעיל ונוח הרבה יותר להשתמש בקיצור מקשים. מקמו את כלי המלל בין שתי האותיות שאת המרווח ביניהן תרצו לשנות והשתמשו בשילוב המקשים Alt ואחד ממקשי החיצים ימינה/שמאלה במקלדת: Alt וחץ ימינה להגדלת הריווח, ושילוב המקשים Alt וחץ שמאלה יצמצם את המרווח.

יישור מלל לימין, לשמאל או למרכז – גם כאן קיצור מקשים יכול לחסוך הרבה הרבה זמן יקר… 
סמנו את המלל והשתמשו בשילובי המקשים Cmd + Shift  (במק) או Ctrl+Shift (בפיסי) בצרוף מקש האות L (קיצור של Left) ליישור המלל לשמאל, R (קיצור המילה Right) ליישור המלל לימין או מקש האות C ליישור המלל למרכז (Center).

ואחרון חביב – מרחק מקו בסיס (Baseline Shift), אותה תכונה בה משתמשים לעיתים רחוקות להזזת המלל מקו הבסיס. תכונה זו משמשת בעיקר לנוסחאות מתמטיות או לקביעת המרחק של המלל מהמסלול במקרה שמצמידים מלל לצורה (Text On a Path). סמנו את האות/אותיות שאתם רוצים להזיח (זה לא אני, זו האקדמיה ללשון…) והשתמשו בקיצור המקשים Alt + Shift ואחד ממקשי החיצים מעלה/מטה במקלדת.

הדרך המהירה לבחור את כל המלל היא הקלקה כפולה על שכבת המלל בחלון השכבות. פשוט קל ומהיר (וגם מבטיח שכל המלל שבמשטח המלל נבחר, גם שורות מלל שלא נכנסו לשטחו של משטח המלל). מלל מסומן ״נצבע״ בצבע המנוגד לצבעו המקורי: אם המלל שחור, יודגש המלל המסומן בלבן וכדומה. הבעייה מתחילה כאשר המלל צבוע בצבע בהיר, כגון צהוב או ירוק בהיר. במקרה שכזה, בחירת המלל תיצור משטח מלל שאינו קריא – מה שיקשה על מלאכת עריכת תכונות המלל. אז מה עושים? פשוט מאוד! לאחר בחירת המלל (אות, אותיות, שורה או את כל המלל) השתמשו בקיצור Cmd + H (במק), או Ctrl + H (בפי.סי). קיצור זה מבטל את ״צביעת״ המלל אך משאיר את בחירת המלל עצמה.

ומה לגבי הוספת תכונות עיצוביות למלל, כמו אות נטויה, אות מודגשת, קו תחתי וכדומה. האם שוב חייבים את חלון תכונות הקו (Character)? אז זהו שלא… הנה כמה טריקים זריזים ושימושיים שיכולים לחסוך לכם זמן יקר:
ראשית יש לסמן את המלל הרצוי (אות, מילה, שורה וכו׳), כעת החזיקו את שילוב המקשים Cmd+Shift (אנשי מק) או Ctrl+Shift (משתמשי פיסי) והשתמשו באותיות הבאות לפי הצורך: B למלל מודגש, I למלל נטוי, U למלל עם קו תחתי, K להפוך אותיות לועזיות קטנות לאותיות רשיות (Caps) והאות H לאותיות רשיות אבל בגודל אותיות ״רגילות” (Small Caps). וקיצור אחד אחרון חביב – שימוש בשילוב האותיות שהוזכר + האות Y. פעולה זו משיבה את כל המלל לתכונותיו הבסיסיות (בלי מודגש, בלי נטוי, בלי קו תחתי ובלי קישוטים – נטורל).

ולנושא אחר לגמרי – קווי עזר. על מנת לגרור קו עזר צריך להציג את סרגלי המסמך (Cmd/Ctrl + R), ללחוץ על הסרגל האופקי או האנכי ולגרור את הסמן לשטח התמונה. פשוט, קל ועובד כבר 25 שנה… נסו לבצע את הגרירה ותוך כדי ללחוץ על מקש Alt. קו העזר יסתובב ב-90 מעלות, או במילים אחרות, קו עזר אנכי יהפוך לאופקי ולהפך.

אסף וכתב ערן בורוכוב, מקים מכללת “מנטור”, כותב סדרת ספרי אילוסטרייטור ופוטושופ, ומרצה בקורס פוטושופ למתקדמים

הקדמה:
אני מת על קיצורים. תוכנת פוטושופ היא ללא ספק המלכה הבלתי מעורערת של קיצורים וטריקים. ״הגברת הזקנה״ מסתירה סביב הממשק (כלים, חלונות, פקודות ושל השאר) כמה סודות – חלקם מוכרים לכל וחלקם פחות. הרעיון לאגד מבחר קיצורים שכאלה נוצר מתוך מחשבה ששיטות עבודה יעילות ומהירות אהובות גם על משתמשים מנוסים וגם על כאלה שעושים את צעדם הראשון בעולמה המדהים של פוטושופ.

במידה ועדיין לא קראתם, הנה הקישור לקיצורים 1-10, קיצורים 11-20, קיצורים 21-30, קיצורים 31-40 וקיצורים 41-50.
הנה כמה קיצורים וטיפים הקשורים לצבע: על מנת למלא את השכבה או את איזור הבחירה הנוכחי בצבע החזית, פשוט השתמשו בשילוב המקשים Alt + Backspace (מק) או Alt + Delete (פיסי). על מנת למלא את השכבה או את איזור הבחירה בצבע הרקע, השתמשו בשילוב המקשים Cmd + Backspace (מק) או Ctrl + Delete (פיסי).

הנה קיצור פשוט מאוד ושימושי מאוד: תארו לעצמכם שיש במסמך שכבה המכילה צורה מסויימת, לדוגמה – מלבן אדום. על מנת למלא את המלבן בצבע אחר יש, קודם להפעלת פעולת המילוי/הצביעה, ליצור איזור בחירה סביב המלבן. עד כאן פשוט.
אז הנה קיצור שחוסך מכם את הצורך ליצור בחירה וממלא בצבע החזית או הרקע רק את האיזורים הפעילים, ולא את השטח השקוף בשכבה (בדוגמה, הרקע שסביב לריבוע): הגדירו את הצבע הרצוי כצבע החזית, שימו לב שהשכבה הנכונה מסומנת והשתמשו בשילוב המקשים הבא – Alt +Shift + Backspace (מק), או Alt + Shift +  Delete (פיסי). כמו בטיפ הקודם רק בתוספת מקש Shift.
אני בטוח שיש כמה קוראים שמגחכים וחושבים שזוהי דרך מסורבלת וסתמית, אבל בדרך זו פעולת המילוי משפיעה על כל הפיקסלים בשכבה, כולל פיקסלים שקופים למחצה. על מנת להבין עד כמה הטריק הנ״ל שימושי, נסו לבצע את סדרת הפעולות הבאה:
א. צרו מסמך והוסיפו שכבה חדשה.
ב. סמנו את כלי הבחירה האליפטי וצרו עיגול.
ג. רככו את גבולות איזור הבחירה באמצעות הפקודה Feather מתפריט המשנה Modify שבתפריט Select (או פשוט השתמשו בשילוב המקשים Shift ומקש F-6 במקלדת).
ד. מלאו את איזור הבחירה בצבע בהיר (צהוב, ירוק, תכלת וכדומה) ובטלו את הבחירה (Cmd+D במק או Ctrl + D בפי.סי).
ה. כעת יש ליצור איזור בחירה בשכבה. ליחצו על דמות השכבה בחלון השכבות תוך החזקת מקש Cmd (במק) או מקש Ctrl (בפיסי).
ו. החליפו את צבע החזית לצבע כהה ודומיננטי (אדום, ירוק, כחול כהה וכדומה) ומלאו את השכבה בצבע החזית שבחרתם. מבט מעמיק מלמד שבקצוות העיגול ״התערבבו״ הצבע החדש עם הצבע הקודם.
על מנת להבין את ההבדל בין השיטות חיזרו על שלבים א-ד ומשם המשיכו לשלבים הבאים:
ז. מלאו את השכבה בצבע החזית באמצעות קיצור המקשים שהוזכר בתחילת הטיפ (Alt + Shift+ Backspace במק או Alt + Shift + Delete בפיסי ושימו לב שההחלפה בוצעה באופן מושלם – והכל ללא צורך באיזור בחירה.

מה עושים במקרה שרוצים לשמור על צבעי החזית והרקע להמשך העבודה, אבל צריכים למלא את השכבה או את איזור הבחירה בצבע אחר? פשוט מאוד, השתמשו בשילוב המקשים Shift + Backspace (מק) או Shift + Delete (פיסי). פעולה זו תציג את חלון המילוי (Fill), באמצעותו ניתן למלא בצבע אחר, בצבעי ברירת המחדל (שחור/לבן או אפור 50%), במילוי תבנית ועוד. בחירה באפשרות Color מתוך התפריט שבחלון, מציגה את חלון בחירת הצבע ומאפשרת לבחור צבע חדש – כאמור, מבלי להשפיע על צבעי החזית והרקע.

על מנת להחליף בין צבע הרקע לצבע החזית, השתמשו במקש X (רק מקש האות, אין צורך במקשים נוספים).

 
על מנת להשיב את צבעי החזית והרקע לצבעי ברירת המחדל (שחור ולבן), פשוט הקישו על מקש D (מלשון Default).

כברירת מחדל, צבע השטח שסביב לתמונה הוא אפור 50%. לומר את האמת, אני טרם נתקלתי בצורך לשנות את צבעו של השטח הזה, אבל כבר נשאלתי לגבי האפשרות לעשות זאת (וגם בתלמיד שצבע את הרקע בלי כוונה ולא ידע כיצד להחזיר את המצב לקדמותו).
על מנת לעשות זאת יש תחילה להציג את השטח שמסביב לתמונה על ידי גרירת חלון המסמך מעבר לגודל התמונה או באמצעות לחיצה על על מקש F, כעת  החליפו את צבע החזית בצבע הרצוי, סמנו בחלון הכלים את כלי דלי הצבע (Paint Bocket) והקליקו על השטח שמסביב לתמונה, תוך החזקת מקש Shift. דרך נוספת לעשות זאת (וגם לחזור לצבע ברירת המחדל), היא למקם את כלי הדלי על השטח שבבסיס התמונה וללחוץ עם הלחצן הימני בעכבר. פעולה זו תציג תפריט באמצעותו ניתן לבחור במספר אפשרויות, ביניהן צבע ברירת המחדל (Default), צבע שחור, לבן, אפור כהה וכדומה או באפשרות Select Custom Color לבחירת כל צבע רצוי אחר.
‏
‏

הנה שני קיצורים לחלון ספריית הצבעים (Swatches). כל אחד יודע שעל מנת להוסיף צבע יש ללחוץ על דמות הנייר המקופל שבתחתית החלון, לקבוע את שמו של הצבע החדש ולאשר את תיבת השיחה. על מנת למחוק את אחד הצבעים שברשימה, יש לגרור את דמותו ״על״ דמות הפח בתחתית החלון.
אם תמקמו את הסמן בשטחו של חלון Swatches בנקודה ריקה (כזו שאין בה ריבוע צבע), תיתחלף צורת הסמן לדמות דלי. הקלקה באיזור זה תציג תיבת שיחה בה ניתן להקנות שם לצבע. לאחר אישור תיבת השיחה הצבע יתווסף לשאר הצבעים בחלון. החזקת מקש Alt והקלקה במקום ריק בחלון, ״תחסוך״ מכם את תיבת השיחה והצבע יתווסף אוטומטית. על מנת למחוק צבע קיים, מקמו את הסמן ״מעל״ הצבע ה(לא)רצוי, הסמן יתחלף לסמן דוגם הצבע (Eyedropper). כעת החזיקו את מקש Alt וראו איזה פלא – הסמן יתחלף לסמן דמות מספריים. הקלקה תסיר את הצבע מרשימת הצבעים שבחלון.
‏
‏

בעת שימוש בחלון הצבע (Color), ניתן לבחור באמצעות תפריט החלון באיזה מודל צבע יוצגו המכוונים: צבעי מסך, צבעי דפוס, גווני אפור וכדומה. יש דרך מהירה הרבה יותר לעבור בין מודולי הצבע.
בחלקו התחתון של חלון Color ניתן למצוא פס צבעים. החזקת מקש Shift והקלקה על פס הצבעים תציג בחלון מודל צבע אחר. בצורה זו אפשר לעבור בין המודולים באופן מהיר וקל – ללא צורך בתפריט החלון.

וטיפ אחד – באמת יפה…
מי אמר שבכל פעם שרוצים ליצור צבע חדש חייבים להשתמש בחלון Color Picker הישן והטוב? לא הגיע הזמן לחדש?
אז הנה דרך גם נוחה וקלה, גם אינטואיטיבית וגם יפה ויזואלית. ראשית יש לסמן את אחד מכלי התוכנה. סמנו איזה כלי שתרצו למעט כלי הבחירה וההזזה. כעת מקמו את הסמן בשטח המסמך, השתמשו בשילוב המקשים Cmd+Alt+Ctrl  והקלקה (מק) או שילוב המקשים Alt+Shift + הלחצן הימני בעכבר (פיסי) תגלו חלון צבעים חדש המיועד לבחירת הצבע הרצוי. גררו את שני עיגולי הצבע בחלון עד לקבלת הצבע הרצוי לכם ועזבו את לחצן העכבר.
את סוג חלון הצבע שיוצג ניתן לבחור בפקודת העדפות (Preferences), תחת הקטגורייה General (כללי).
‏
‏

הנה טריק שעשיתי בו שימוש עשרות פעמים. תארו לעצמכם מצב שיש לכם שתי תמונות ‪-‬ האחת בגודל וברזולוצייה הרצוייה והשנייה לא. מה עושים על מנת להשוות בין השתיים‪?‬ אפשרות אחת, לפתוח את התמונה הנכונה, לקחת דף ועיפרון ולרשום (בצורה מדוייקת) את מידות התמונה: רוחב, גובה ורזולוצייה. עכשיו אחרי שרשמתם, פיתחו את התמונה השנייה, הפעילו את הפקודה Image Size והכניסו את הערכים שבדף אל השדות המתאימים בחלון וזהו. 
זה אולי נחמד אבל מסורבל ולא נוח. אז הנה שיטה לקצר תהליכים. פתחו את שתי התמונות, הביאו את התמונה עם המידות הלא נכונות קדימה, והפעילו את הפקודה Image Size שבתפריט Image.
כעת, בזמן שחלון הפקודה עדיין פתוח, גשו לתפריט החלונות, גללו את העכבר לתחתית התפריט ובחרו בשם התמונה שאת מידותיה אתם רוצים להעתיק. שימו לב ‪-‬ פעולה זו ״העבירה״ את המידות של התמונה שנבחרה אל השדות שבחלון הפקודה: רוחב, גובה ורזולוצייה.
רגע לפני שאתם משתמשים בטריק הזה כדאי לזכור שהוא עובד רק על תמונות בעלות פורפורציות זהות. נשמע בעייתי – אבל לא בעידן הדיגיטלי של היום שרוב התמונות מצולמות ביחס של 3:2 או 3:4.
דרך אגב, הטריק עובד גם בעת שימוש בפקודה Canvas Size.